מאגר סיפורי מורשת

שמי אלה סבתא של אייל.  נולדתי ברוסיה ב 1948.

ב 1990 עליתי לישראל. יש לי שני בנים  חמישה נכדים ושני נינים. יש לי אח שגר בגרמניה. יש לי גם שתי חברות שאני ביחסי חברות ארוכת שנים אתן.

סיפור החברות שלי התחילה בגן בגיל חמש. היו לנו תחומי עניין דומים, ושיחקנו  במשחקים משותפים, ומאד אהבנו בובות. גרנו בשכנות לכן כמעט לא נפרדנו. בגיל שבע עברנו לאותו בית ספר ולמדנו באותה כיתה. אחרי בית הספר כל אחת בחרה בדרך שלה. אני הפכתי לרוקחת, אחת החברות למדה הנדסת בניין והשלישית לימדה אנגלית. לאורך כל השנים המשכנו להיות בקשר והתקשורת שלנו לא נפסקה מעולם. חלפו שנים והתחתנו, נולדו לנו ילדים והיינו ביחסי חברות בין המשפחות, המשכנו להיפגש ואנו נפגשות עד עצם היום הזה.

לפני כמה שנים, הזמנתי את חברותיי היקרות לישראל. זו הייתה פגישה בלתי נשכחת. החברות שלי נהנו מאד והן מאד אהבו את ישראל. אני מאד מוקירה וגאה בחברות בת שבעים שנה שנה.

 החלום שלי 

תמיד חלמתי להיות רוקחת, הלכתי בעקבות אמא שלי, שגם היא הייתה רוקחת. הגשמתי את החלום וזה היה כרוך בחמש עשרה שנות לימוד בסה"כ.

אייל: סבא רבה ששמו לב וסבתא רבתא ששמה אמה, השתתפו  במלחמת העולם השנייה. הם חזרו אחרי המלחמה עם הרבה מדליות ומכתבי תודה שאותם אנחנו שומרים ותמיד זוכרים אותם וגאים בהם.

הזווית האישית

אלה: אני מאד מאד אוהבת את אייל, ומאחלת לו לגדול לאדם מצליח ומאושר. הוא מרגש אותי כל פעם מחדש. אני תמיד נהנית לבלות עם אייל. גם בפרויקט הזה נהניתי לבלות איתו זמן איכות.

אייל: היה לי נעים להשתתף בפרויקט עם סבתא. אני יודע על סבתא הכל, והיא סיפרה לי את כל הסיפורים, אבל הייתי שמח לבלות איתה עוד קצת.