מאגר סיפורי מורשת

שמי שמן משה ( מוריס) יליד מצרים. נולדתי בשנת 1938 בקהיר. למדתי בתיכון "מסחרי".

 

חיינו בקהיר ברובע היהודי עם יהודים רבים. ההתנכלות ליהודים התחילה  משנת 1948 שערך נגדנו שליט מצרים גמאל עבד אל נאצר. זכור לי, כי במלחמת הקוממיות בשנת 1948 היו אזעקות והיתה האפלה בכל מצרים.

 

יום אחד בזמן המלחמה יצאנו אחי ואני מבית הכנסת במוצאי שבת נשמעה אזעקה ונכנסנו לחנות כדי להתחבא מהמהומות שבדך.. היינו קוראים בשמות ערבים אחד לשני כדי שלא יבינו אותנו כגון: מוחמד או עלי. היו משמיעים אזעקות כדי להעביר חיילים שנפגעו במלחמה וחוזרים מן הקרב כדי להסתיר זאת מהאזרחים. כשנכנסנו לרובע היהודי היו שומרים בכניסה לרובע, כדי שלא יכנסו ערבים ויפגעו בנו.

 

כמובן שבגלל הרדיפות הקשות שהתרחשו נגד היהודים, יהודים רבים ובניהם משפחתי עלינו  לארץ ישראל בשנת 1957. עוד קודם לעלייה שלנו אבא שלי עלה לארץ ישראל בשנת 1937. הוא החליט לעלות ארצה עם אימי שהייתה בהיריון מתקדם. אימי ילדה בבית החולים "הדסה" בירושלים. קראו לאחי הגדול ציון.

 

כשהבינו את הקושי לחיות בארץ ישראל וראו שהארץ לא מפותחת החליטו הוריי לחזור לארץ מצרים וחזרנו למצרים. בשנת 1952 החליטו הוריי לשלוח שני אחים לארץ ישראל. היינו מקבלים מכתבים דרך צרפת. זכור לי, שבאחד הימים המשטרה החשאית של מצרים דפקו על הדלת ונכנסו. מטרתם היתה לברר מהיכן מגיעים כל המכתבים. רצו לבדוק האם המכתבים הגיעו מישראל. בביקור זה לקחו את אבי למעצר, לחקירות ולאחר שבוע שחררו אותו ואנחנו, המשפחה, היינו מאז במעקב של המשטרה.

 

זכורים לי ימים רבים של פיגועים. אנשים המוסלמים שהיו יוצאים מהמסגד ונכנסים לרובע היהודי וגורמים לפוגרומים. המשפט שאני זוכר בבירור הוא: "איטבח אל יהוד" תהרגו את היהודים. הזיכרונות הטובים שלי היו בסופי השבוע בזמן שכל היהודים היו נפגשים בבית הכנסת. זכור לי במיוחד טקס הבר מצווה שלי בבית הכנסת הגדול בקהיר. הוא היה היום המיוחד ביותר בחיי במצרים והיום שבו חגגתי את יהדותי. 

 

בשנות ה-50 היו ברובע היהודי הרבה התנכלויות ליהודים. בימים אלו פיצצו ליהודים בתים רבים והיו פצועים והרוגים. המשטרה המצרית היתה מטילה את האשמה על היהודים בשביל  לזרז את יציאתם ממצרים. עם סיום לימודיי עבדתי בחברת ביטוח צרפתית בשם "לאקונקורד".

בזמן מלחמת סיני בשנת 1957 הממשלה סגרה את החברה הצרפתית ולא היתה לי אז עבודה. עקב המצב הקשה שהיה במצרים החלטנו לעזוב ולעלות לארץ ממצרים.

 

כשהגעתי לארץ לא היתה עבודה חוץ מעבודת בניין ועבודות כפיים שלא היה ניתן להתקבל אליהן ללא ניסיון צבאי. ברגע זה החלטתי להתגייס לצבא על אף גילי המוקדם. התגייסתי לצבא ושירתי בתור חובש בחיל הים על הסיפון באוניה  אח"י חיפה . דאגתי לפצועים במהלך המלחמות.

 

אני שרתי כחובש במילואים. בזמן המלחמה בסיני  הייתה הפגזה עלינו  והיו הרבה פצועים. הצלתי אנשים ממות.

 

בזמן המלחמה נפגשתי  עם  אחי ששירת בחיל שריון. זו הייתה חוויה גדולה לפגוש את אחי באמצע המלחמה. אני זוכר מן המלחמה שראינו איך המטוסים שלנו מפגזים את היחידות המצריות ומשמידים אותם. כמו כן נפלו בידנו הרבה שבויים מצריים. היו גם  פצועים קשה מהצד שלהם ועזרנו להם. כשהסתיימה המלחמה הייתה שמחה עם עצב. שמחה על סיום המלחמה ועצב על חברים שנפלו בקרב.

 

עם תחילת המלחמה, הינו בבית הכנסת ופתאום נשמעה אזעקה. יצאנו מבית הכנסת  ורצנו לבית. אשתי הייתה עם התינוק בבית והיה חשוב לי לדאוג להם.  תוך זמן קצר, הודיעו לנו להתגייס מיד למילואים ויצאנו  למלחמה שבירושלים. שם היו קרבות בסמטאות שבירושלים היו הרבה פצועים וטיפלתי בחלק מהם.  

 

הייתי בשתי מלחמות: ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. קיבלתי שני עיטורים על השתתפותי במלחמות השונות.

 

באזרחות למדתי הנהלת חשבונות ועבדתי בחברת "מקורות" במשך 42 שנה. היום אני בפנסיה ומטייל רבות בעולם. טיילתי באירופה: רומניה , איטליה, צרפת  ושוויץ. כמובן שטיילתי בתאילנד האקזוטית. כמו כן, טיילתי גם בארצות הברית, נויורק, לאס וגאס.

 

יהדות מצרים: "יהדות מצרים היא קהילה יהודית עתיקה, אשר הוקמה על ידי פליטים מארץ ישראל שהגיעו למצרים עם ירמיהו הנביא לאחר חורבן הבית הראשון…. ב-30 במאי 1948 הודיעה הממשלה שתפקיע את רכושו של כל מצרי אם מעשיו מסכנים את ביטחון המדינה. בדרך כלל החוק כוון נגד יהודים שהואשמו באופן גורף בתמיכה בציונות. מאות חברות ובתי מסחר של יהודים הופקעו וחברות אחרות הושמו תחת פיקוח…" ויקיפדיה

 תשע"ו