הדרך לארץ ישראל
יצאנו מתימן רכובים על חמורים
יצאתי מתימן בשנת 1943 על חמורים. לאחר מכן מכרנו את החמורים והמשכנו ברגל עד שהגענו לעיר בשם לשייך. שם המשטרה עצרה אותנו. היינו עצורים כל הלילה, עד הבוקר. אז חסמו אותנו במעבר לעדן.
אחרי כן, בהתגנבות בלילה לעיר התקדמנו דרך מדבר לשייך, ואז תפסו אותנו משטרה בריטית. הם לקחו אותנו וכל הלילה היינו בתחנה. למחרת שחררו אותנו. אחרי כן נשארנו בעיר השייך. הצלחנו לעבור מחסום לעיר עדן בשנת 1944 וצלמו אותנו בעדן בשביל לעלות לאוניה, שתוביל אותנו לארץ ישראל, אך האוניה טבעה לפני שהגיעה אלינו.
נשארנו בעדן במחנה חשד (גאולה) ואני עזרתי במרפאה בתור אחות. אחר כך באו מהאו"ם לשאול את הגברים מי מוכן לשלוח את הנשים והילדים לארץ ישראל, והגברים ישארו במחנה. כל הגברים הסכימו ואז עלינו עם הילדים על מטוסי "כנפי נשרים" והגענו לארץ בשנת 1948. אני הלכתי למחנה צבאי עתלית, והיינו שבוע ימים במחנה. כשסיימנו הגענו לירושלים וסידרו אותנו בבית הסוכנות. התחלנו לעבוד ולהתפרנס, ואחיות שלי למדו בבית ספר ואני עבדתי.
בשנת 1953 פגשתי את בעלי, סבא של בניה, ואז התחתנו. נולדו לנו שתי בנות בירושלים. בשנת 1957 עברנו להרצליה ויתר הילדים נולדו בהרצליה.
מילון
מחנה חשדמחנה גאולה- מחנה מעבר עד היציאה לארץ
ציטוטים
”הדרך לפסגה (לארץ ישראל) רצופה קשיים ומכשולים“