מאגר סיפורי מורשת

שמי סילביה רבאילן, לשעבר פוזרניק. נולדתי בתאריך 20.9.1939 בעיר רסיסטנסיה, ארגנטינה. כיום אני בת 82. שם אמי הוא לובה, ושם אבי הוא בוריס. אמי נולדה ברוסיה, ואבי בפולין. יש לי אחות גדולה אחת, בשם צ'לה. התחלתי ללמוד עברית באוניברסיטת תל אביב, ולאחר מכן עם מורה פרטי.

העלייה לארץ

בעצם, אני בכלל לא עליתי לארץ, אלא באתי לביקור של חודש ימים. הגעתי לקיבוץ גבת ושם חיכתה לי בת דודתי עם משפחתה. לקראת סוף הטיול החלטתי שאני נשארת בישראל, ביטלתי את הכרטיס טיסה חזור והתפטרתי מהעבודה שלי. אני לא ממש יודעת למה נשארתי בישראל, אהבתי את הקיבוץ את האווירה אבל בפנים לא באמת ידעתי למה אני נשארת כאן.

היכרות ונישואים ובניית משפחה

הכרתי את בעלי, רוני, דרך חבר משותף שהפגיש אותנו במסעדה. לאחר שלושה חודשים התחתנו, בתאריך 20.7.1964. בשנת 1968, נולד בני היחיד, יגאל. יש לי שני נכדים, הבכור בן כמעט 13 והקטן בן 11, הם גרים בנתניה. יחד אנחנו חוגגים ראש השנה ופסח, כל שנה.

מקצוע ועיסוק

כאשר סיימתי את הלימודים בארגנטינה עבדתי ב-state of Israel bonds. זו אחת הסיבות בגינן ביקרתי בישראל. בישראל עבדתי בחברה להשקעות בתל-אביב במשך 20 שנה, וניהלתי את מחלקת דרום אמריקה – איזו סגירת מעגל. לאחר מכן, התנדבתי בבית חולים איכילוב, ביע"ל. אחרי שסיימתי לעבוד בהשקעות עבדתי כמתווך דירות.

יציאה לגמלאות וחוויותי היום

כאשר יצאתי לגמלאות לקחתי קורסים באוניברסיטת תל-אביב, ביניהם: ספרות בצרפתית, קולנוע ועוד. כיום אני אוהבת לשמוע מוזיקה, יש לי שני חוגי מוזיקה, אני הולכת לשמוע קונצרטים, אופרות ומחול.

החלום שלי היה לראות את הנכדים שלי גדלים ומתפתחים ולהיות נוכחת בעתיד שלהם. הנכדים שלי זה הדבר הכי טוב שקרה לי, כעת אני רואה את הנכדים שלי כל שבועים, בסופי השבוע ותמיד יש לנו תוכניות לעשות. אני זוכרת כאשר הנכד הבכור שלי הגיע לגיל שנה, חגגנו ביחד עם המשפחה וחברים, ואני לא יכולה לשכוח את השנים הראשונות שלו.

הזוית האישית

סילביה: הראיון היה מאוד מרגש, בזה שאני שמה פרטי חיים שלי בידיים של נכדי האהוב.

גיא: היה כיף לשמוע את החוויות של סבתא שלי מעכשיו ופעם, היה לי מאוד מעניין.