הביקור אצל האפיפיור ומלחמת יום הכיפורים
שמי מאירה פוגץ', אני ילידת ישראל ומשתתפת בתכנית הקשר הרב דורי עם יובל שכטר. נולדתי בכפר סבא לאמי חנה אברוצקי שהייתה מנהלת חשבונות ולאבי נחום אברוצקי שהיה בעל מאפיית אברוצקי שבשלב מאוחר יותר שמה שונה למאפיית "הדר".
אני והוריי
גרתי ברחוב הרצל שהיה הרחוב הראשון בכפר סבא, בבית מספר 44. גרתי על יד שתי הסבתות שלי – לאה ושרה, ועל יד המאפייה של אבי. למדתי בבית ספר אוסישקין במשך שמונה שנים ובתיכון כצנלסון במשך ארבע שנים. היו לי המון תחביבים וחוגים. פעם לא היה מקובל להשתתף בהרבה חוגים ובכל זאת אני השתתפתי בהרבה, למשל: חוג התעמלות, חוג נגינה, חוג ריקוד וחוג אנגלית. גרנו בבית פרטי עם חצר גדולה ברחוב שהיה כולו בתים פרטיים. כל יום אחרי בית הספר היינו נפגשים ומשחקים כל ילדי השכונה בחוץ ברחוב עד הערב. מכיוון שלא הייתה טלוויזיה ולא היו מחשבים ולא טלפונים, כל החיים החברתיים שלנו היו בחוץ.
הבית בו גרתי
מלחמת יום הכיפורים
בשנת 1973, ימי מלחמת יום הכיפורים, עבדתי באותו זמן באל על כדיילת. שדה התעופה, שהוא בדרך כלל אחד המקומות הכי שמחים, הפך להיות אחד המקומות הכי עצובים. המקום המואר הוחשך כי הייתה האפלה. במקום היו הרבה אנשים, כאלה שברחו מהארץ בגלל המלחמה ואחרים שהגיעו לארץ על מנת להתגייס ולעזור במלחמה, ובנוסף הגיע רכבת אווירית של מטוסי ענק אמריקאים שמלאו את המסלולים בציוד צבאי. באותו הזמן התרחש עוד משהו – צביקה בעלי נלחם עם כוחות גולני ברמת הגולן בקרב לכבוש את החרמון. בסיום הקרב ירדו החיילים שניצלו לחורשת טל להיפגש עם המשפחות.
החתונה שלי ושל צביקה – בעלי
הביקור אצל האפיפיור
בשנת 1994 נסעתי עם הוריי, חנה ונחום אברוצקי, לביקור ברומא, בוותיקן, אצל האפיפיור יוחנן פאולוס השני. הוזמנו לביקור בזכות אמי, חנה, ניצולת שואה שהייתה חברה אישית של האפיפיור בזמן המלחמה. המפגש נערך בספריה האישית של האפיפיור, כל אחד מאיתנו קיבל ממנו ברכות וגם מתנה אישית. המתנה שאני קיבלתי היא שרשרת תפילה שמשמשת את הנוצרים בתפילותיהם. זוהי גם מתנה סמלית מכיוון שאמי בילתה תקופה ארוכה במנזר בזמן המלחמה.
אני ומשפחתי בביקור אצל האפיפיור
סרטון תיעוד של מאירה פוגץ':
הזוית האישית
סבתא מאירה: שמחתי לחלוק ולשתף את יובל נכדתי, באירועים מעברי.
יובל: מאוד נהניתי לעשות עם סבתא את התיעוד, למדתי המון עליה ועל הילדות שלה.
מילון
מנזרמִנְזר הוא בית משכנם של נזירים – אנשי דת שנטלו על עצמם נדרים של התנזרות. בתרבויות אירופה והמערב המנזר הוא תופעה נפוצה בעיקר בקרב הכתות המשתייכות לכנסייה הקופטית, לכנסייה הקתולית ולכנסייה האורתודוקסית. הפרישה למנזר נעשית למען התעלות רוחנית והתקדשות אישית שמושגת, על פי תפיסת הנזירים, בהתרחקות מההמון ומחיי העיר השוקקים שאוצרים שלל פיתוים בכנפיהם. (ויקיפדיה)