מאגר סיפורי מורשת

שמי שוש גנצ'רסקי, אני בת 64 ממושב בן שמן. הוריי שולמית ויהודה נחום עלו ארצה בשנת 1948. כאשר הוריי הגיעו לא"י מתימן במבצע " על כנפי נשרים", הם הגיעו למחנה העולים שבעתלית.

 סיפור חטיפת אחי ציון

סיפור חטיפת אחי ציון מלווה בתחושה שנעשו פשעים חמורים בתקופת העלייה לא"י. ילדים נחטפו ונמכרו למשפחות ללא ילדים. זה פשוט מזעזע וחבל שלא הצליחו לתפוס את הפושעים בזמן, וכך יכלו למנוע עוגמת נפש ממשפחות רבות של ילדים שנחטפו.

באותה תקופה, להוריי היו שני ילדים (ציון וניסים) ואימא שלי הייתה בהריון. בזמן שהוריי שהו במחנה, חטפו מידיה של אמי את אחד האחים שלי שקראו לו ציון. זהו היה המקרה השלישי בו ניסו לחטוף מידי אמי את אחד מילדיה. הוריי פנו לבית חולים שהיה ביה"ח נייד במחנה. נמסר להם, כי לקחו את הילד מהם, כי לא רצו שיידבק באחת מהמחלות שהיו בקרב העולים במחנה. כשהוריי ביקשו לראותו, אמרו להם כי הוא חולה ולא ניתן לראותו. לאחר זמן מה כשהוריי הגיעו שוב לביה"ח לברר מה שלומו, נאמר להם כי אי אפשר לראותו. הוריי חזרו שוב לאחר מס' ימים , והפעם נאמר להם כי הילד נפטר ונקבר על ידם. הוריי ביקשו לראות את מקום קבורתו ונאמר להם כי אי אפשר.

לאחר ששהו תקופה מסוימת במחנה עתלית, הוריי עברו לעיר ראשון לציון. נולדו להורי עוד 6 ילדים במהלך השנים. כאשר גדלנו אמי סיפרה לנו את סיפור החטיפה והזדעזענו לשמוע את הסיפור. לאחר שגדלנו והבנו את משמעות העניין. 15 שנה לאחר חטיפתו של אחי, החליט אחי הגדול לחפש אותו. אחי הגדול נסע לחיפה ובדק בחברת קדישא את הרישומים המופיעים שם, אך ללא הועיל, שמו של אחי הקטן לא הופיע ברישומים אלו. מכך הסקנו שאחינו הקטן עודנו חי.

לאחר מכן, להורי נולדו במהלך השנים עוד 7 אחים. ממחנה עתלית עברו הורי להתגורר בעיר ראשון לציון שזו עיר מולדתי. גדלתי בשכונה מעורבת בכל מיני עדות. היה חשוב להורי שנלמד ויהיה לנו מקצוע מכובד. אבי היה אזרח עובד צה"ל, החיים לא היו קלים אבל הצלחנו ללמוד, לרכוש מקצוע, משפחה לתפארת וחמה.

בתקופה זאת, הדאגה הייתה בעיקר חינוך טוב לילדים, לימודים, מקצוע. בתקופתי , היה הרבה זמן פנוי: לא היו פלאפונים, לא הייתה לכל אחד מכונית, אהבנו את הסבים וסבתות שלנו. כדי להגיע אליהם לביקור היינו נוסעים באוטובוסים. סבא אחד שלי היה אב בת דין (שופט של פעם), השני היה "מורי", מורה המלמד בחדר ילדים קרוא וכתוב. בנוסף, אבי היה מטפל בסכסוכים משפחתיים (מגשר).

הורי היו מדהימים. בכל יום שישי היה קידוש ושירה, תמיד היתה דאגה אחד כלפי השני, שקיימת עד היום. סיימתי תיכון, לאחר מכן עשיתי קורס אלקטרוניקה ועבדתי במפעל לייצור טלוויזיות.

                                                        סבי, אב בית הדין בתימן

מימין- אני כילדה, משמאל- בני אביו של רועי

קצת לפני הכרתי בחור בשם אריה. יצאנו מס' שנים ואז התחתנו בשנת 1972. בשנת 1973 במלחמת יום כיפור, התאלמנתי. אריה  היה חובש קרבי במילואים בחיל השריון.

לאחר תקופה הכרתי את בעלי, עמי שאני נשואה לו עכשיו ושיהיו לו חיים ארוכים. כשהכרנו, עמי היה מורה לספורט בכפר הנוער בן שמן ורכז ספורט של המועצה האזורית חבל מודיעין. עברתי לגור בכפר הנוער בן שמן. כפר פסטורלי ולימים גם עבדתי בכפר הנוער בן-שמן כמדריכת נוער. בכפר נולדו לי שלושה ילדים זו הייתה תקופה יפה בחיי, לגדל ילדים בכפר. לאחר מספר שנים עברתי למושב בן שמן.

היום, אני סבתא ל-7 נכדים מקסימים. אני מתנדבת ופעילה במועצה האזורית חבל מודיעין. עניין החטיפה של אחי הקטן , תמיד יישאר בלבנו. תמיד תהיה לנו תקווה שיגיע היום בו ניפגש.

הוריי ואחי הבכור

הקשר הרב דורי

סבתא שושי והנכד רועי אהובי

 

העשרה

מבצע על כנפי נשרים: " מבצע על כנפי נשרים הוא כינוי למבצע העלאתם של יהודי תימן ויהודי עדן לארץ ישראל כחלק מעליות חיסול גלויות בשנים 1949 ו-1950. המבצע כונה כך מתוך ספר שמות, פרק י"ט, פסוק ד': "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". המבצע כונה גם מבצע מרבד הקסמים‏[1] וכן מבצע ביאת המשיח".

כפר הנוער בן שמן: "כפר הנוער בן שמן הוא כפר נוער בקרבת היישובים בן שמן וגינתון. כפר הנוער הוקם בשנת 1927 על אדמות בית החרושת חדיד. הכפר נוסד על ידי ד"ר זיגפריד להמן, מתוך מטרה להנחיל לילדים ולנוער ערכי ציונות, עבודת האדמה והערכת בני האדם. הראשונים שהתחנכו בכפר היו ילדים מקובנה. עם הזמן הצטרפו לכפר תלמידים חדשים מן הארץ ומחוצה לה".

תשע"ו