מאגר סיפורי מורשת

שמי אורה, נולדתי בשנת 1962 בבאר שבע.

למדתי ביסודי בבית ספר ממלכתי דתי במושב ברוש, ולאחר מכן בתיכון בקריית החינוך עזתה, במגמה עיונית.

בגיל 19 נישאתי לבעלי רוני ועברנו לגור בנתיבות ל-4 שנים. שם נולדו לי שני ילדי יוגב ושירן. לאחר מכן עברנו לגור במושב גבעולים, שם גדלו ילדי והתחנכו בבית הספר הממלכתי דתי במעגלים. ובתיכון בשדרות. כיום שניהם נשואים עם ילדים. ולי יש שתי נכדות, וארבעה נכדים שממלאים את חיי בשמחה ואהבה.

אני כ-40 שנה עובדת בחברה ששייכת למשפחה, בהנהלת חשבונות ורכש “יאיר אברהם ובניו.“ גדלתי בבית הורי שעלו ממרוקו ותמיד היו ארוחות שופעות ומגוונות, וזה התבטא בעיקר בחגים, ובשבתות, והיתה לזה חשיבות רבה. גם לאחר מות אמי בת שבע, אני אחיי ואחיותיי המשכנו את המסורת הזו. אצלי בבית בכל יום שישי בצהריים אני מכינה מאכלים שכולם אוהבים ובשפע. זה המנהג של המשפחה שלנו לאכול בצהריים ביום שישי לבוא לביתי ולאכול קובות – קציצת בשר עטופה בסולת מבושלת עם ירקות ומרק. את המאכל הזה למדה אותי להכין, אמא של בעלי.

במשפחה שלי, בחגים, אנחנו מכינים בכל חג את המאכלים שלו, לדוגמה, בחג חנוכה מכינים לביבות וסופגניות, או לדוגמה, בחג שבועות מכינים ארוחה חלבית. את החגים חוגגים כל המשפחה ביחד בשביל להרגיש את אווירת החג וליהנות באמת. אבל החג הכי שמח ומיוחד הוא חג המימונה. המימונה הוא חג עממי של יהודים יוצאי מרוקו שאותו חוגגים בצאת פסח. בחג המימונה אני מכינה מופלטות, ספינג, עוגיות מרוקאיות. בחג כולם לבושים עם כפתן, שרים שירים וחוגגים ביחד עם כל המשפחה. גם כשהייתי ילדה קטנה אני זוכרת שהיינו חוגגים בדיוק ככה עם כל המשפחה ושמחנו. ואשמח אם המסורת תמשיך, ואני ומשפחתי נחגוג תמיד ונשמח.

הזוית האישית

סבתא מסכמת: היה מאד כיף לעבוד עם הנכדה שלי לדבר אחת עם השנייה ולספר את הסיפור שלי. ליאן: אני מסכמת את העבודה ביחד עם סבתא כמאד כיפית .למדתי דברים חדשים על סבתא שלי ודיברנו ולמדנו אחת על השנייה הרבה. שמחתי ללמוד דברים חדשים ולעשות עבודה מיוחדת כזאת שמלמדת הרבה והיא גם חוויה.