מאגר סיפורי מורשת

שמי סיון, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בחרתי לספר על סבא שלי מצד אבא, סבא אברהם מושיוב.

אברהם מושיוב נולד בפרס (איראן) בשנת 1936 כאשר משפחתו הייתה בדרך מאוזביקסטן לבוכרה. לסבי היו עוד ארבעה אחים, הוא השלישי שבחבורה. בזמן העלייה היו רק 400 משפחות שזכו לעלות לארץ ישראל והן עלו באונייה בריטית לארץ ישראל אחרי שקיבלו ויזות.

סבי עלה לארץ כאשר היה בן 5, משפחתו השאירה את כל עזבונה ורכושה בבוכרה. כשסבי היה ילד, משפחתו הייתה עניה וללא כסף, הם חיו מהיד לפה בתנאים סביבתיים מאוד קשים. סבי, למרות גילו הצעיר, עזר לפרנס את משפחתו. למרות הקושי  של ילדותו הלא קלה, סבי היה ילד שמח, סקרן, חופשי, עצמאי וההורים שלו לא התערבו בבחירות שלו. כשהיה קטן המשחקים האהובים על סבי היו גוגואים, חמש אבנים, בצוצס (מקל שמחדדים בצדדים וזורקים למרחק).

בבגרותו, סבי למד בבית ספר "מונטיפיורי" בתל אביב,  הוא עזר למשפחתו בפרנסת המשפחה בתור מוכרי עיתונים וצעק: "חדשות הערב.. חדשות הערב.." בהמשך עבד בכל מיני עבודות. אחר כך התחילה מלחמת השחרור והוא עבר לשכונת שפירא. הוא ומשפחתו ברחו משם והיו כפליטים עד שראש עירית תל אביב בנה שיכון ברמת ישראל, אז משפחתו של סבי עברה לשם ותנאי המחיה שלהם השתפרו.

החתונה

סבי הכיר את סבתא שושנה מהכרות המשפחה. המשפחות הכירו אחת את השניה. יום אחד, כשהוא הלך עם משפחתו למשפחה של שושנה, הוא ראה את  סבתי, שוש. ברגע אחד הוא התאהב בה וידע שהיא תהיה אשתו, לכן הוא ביקש להכיר אותה. לאחר שיצאו במשך תקופה של שנתיים, סבא ביקש את ידה ומאז הם ביחד – שושנה ואברהם. הם התחתנו לפני 60 שנה, בשנת 1963,בבית החייל בתל אביב.  החתונה שלהם הייתה מאוד יפה. היו הרבה מוזמנים, הרבה אוכל והיה שמח. שושנה הייתה כלה יפהפיה.

מאחר ושוש הייתה רס"רית בצבא, אחראית מחלקת צילום ואחראית על הרבה חיילים, בזמן החתונה כל הגברים שעבדו איתה עמדו בתור כדי לנשק את סבתא היפה. בחתונה סבתא ישבה על כסא וכולם נגשו אליה לברך אותה עד שהגיע הרגע שהיה צריך להתחתן.

כיום יש להם שמונה נכדים ונינה אחת בדרך: ניצן בן 30, נדב בן 27, גפן בן 26, שקד בן 22, איתמר בן 18, עמית בן 18, עינבר בת 16 וסיון בת 13. העקרונות שעל פיהם חינכו את ילדיהם היו: חינוך, תרבות, אומנות, אהבת הארץ, כבוד, דרך ארץ, אהבה, שיעזרו ויעריכו את הקיים.

בחירת המקצוע

סבי למד במסגרת מכנית במקס פיין אחר הצהרים. הוא למד אחר הצהרים כי בבוקר הוא עבד על מנת לעזור למשפחתו. סבי בחר במקצוע הזה כי זה מה שהיה אחה"צ – נגרות, רתכות, מסגרות, רתחות, טכנאי מכונות. במסגרת הלימודים למד להיות טכנאי מכונות. הוא עבד במפעל למכונות במשך 13 שנה ואחרי זה במשך 30 שנה עבד כעצמאי בעסק של תיקון / מכירה של משאבות.

עכשיו הוא פנסיונר ונהנה מהחיים. סבתא יצאה לפנסיה בלידת הבת הבכורה מירב ומאז היא עובדת בעבודות מזדמנות כמשגיחה על בחינות בגרות. סבא עבד עד לפני שנה וגם עבד בעבודות מזדמנות כמו מתקן משאבות, מכונות וכו'. בזמנם הפנוי, סבי וסבתי אוהבים לקרוא עיתונים, למלא תשבצים וסודוקו, לצפות בטלויזיה, לטייל ולהיות בחוג המשפחה. סבי וסבתי שומרים על קשר עם חברים ותיקים, אבל לצערם איבדנו חלק מחבריהם עם השנים בגלל גילם ובגלל מחלות, שלא נדע.

הזוית האישית

סיון הנכדה המתעדת: סבי מספר שהיה לו קצת זמן איכות איתי ושאני בדרך כלל שקטה ולא מדברת, ופתאום היה נחמד שגיליתי בו עניין, שהתעניינתי ושאלתי שאלות. היה לי נחמד לשאול את סבא שאלות, לגלות דברים חדשים שלא ידעתי עליו. בסך הכל הייתה לנו שיחה נחמדה עם המון צחוקים וכיף.

המסר של סבא לדור העתיד: חיים רק פעם אחת, צריך להנות, לחייך, להיות בן אדם ולהנות מהכל.