מאגר סיפורי מורשת

שמי דינה אלון, נולדתי בקריית שמונה, לאמי מישלין ולאבי גלברט, בשנת 1956.

גדלתי במשפחה קשת יום, למדתי בבית ספר יסודי "מצודות" והמשכתי לתיכון, בו סיימתי אחת עשרה שנות לימוד. בחופש הגדול יצאתי לעבוד, כדי לקנות ספרים וציוד לבית ספר, כשבגרתי המשכתי לעבוד ולא חזרתי ללימודים. המצב הכלכלי של משפחתי לא היה טוב, עזרתי להם בפרנסת המשפחה.

כשהייתי ילדה, אחי ואני עזרנו להורים להסתדר ולהתמצא, כי הם לא ידעו את השפה .היה לי גם קשה בלימודים, כי ההורים לא יכלו לעזור לי מפני שלא ידעו את השפה. הורי הביאו מישהי שתעזור לי בשיעורי הבית ובלימודים.

כשרציתי לצאת ההורים שלי לא הסכימו שאצא לבד, ותמיד אמרו שאח שלי יבוא איתי. ההורים תמיד היו איתי, ולא החסירו ממני דבר, ולכל מקום שהלכתי עם ההורים שלי, כולם  אהבו אותי והתעניינו בי, ולכן ההורים שמרו עליי מאוד. לא התגייסתי לצבא כי אבא שלי היה בדעה שבנות לא עושות צבא. בגיל ארבעים השלמתי את התעודה של שתיים עשרה שנות לימוד .

הקמת משפחה

בשנות ה-50 התחתנתי בקריית שמונה באולם "גיל". הכרתי את בעלי כשעבדתי בבית אריזה, ואחרי שנתיים התחתנו. בהריון הראשון הייתי כל התקופה בבית ונולדו לנו ארבעה ילדים. הבכורה שלי זו אושרת והיא עובדת בהנהלת חשבונות, הבן השני גיל מורה לחינוך גופני. הבן השלישי יניב . והבת הרביעית יפית היא מורה בבית ספר "מצודות".

בהריון הראשון הייתי כל התקופה בבית, ואז שמעתי שבמעון נעמת באשכול צריכים מטפלות, נכנסתי לעבוד שם כמטפלת, והכנסתי את אושרת התינוקת שלי לאותו מעון. במשך תשע עשרה שנים הייתי מטפלת במעונות. בהמשך במשך שלוש שנים טיפלתי בילדים בבית. ואז עברתי לעבוד בקיבוץ עמיר בבית התינוקות, במשך אחד עשרה שנים. לפני חודש יצאתי לפנסיה.

לפני עשר שנים התאלמנתי מבעלי, וכרגע בזמני הפנוי אני הולכת למועדון, מגיעה לבית ספר ברנקו ווייס לכיתת הותיקים, והולכת להתעמל ולחוגים במתנ"ס.

דינה בקבלת תעודה בבי"ס ברנקו וייס, יוני 2022 עם אביחי גולן המנהל וניצן אטיאס המחנך:

הזווית האישית

דינה אלון: אני מאוד מרוצה מהמפגשים בבית ספר ברנקו וויס, ומקווה שיהיה המשך גם בשנה הבאה. אני יוצאת משם מאוד שמחה ומרוצה, והקשר עם התלמידים מאוד משמח אותי. המסר שלי לדור הצעיר, הוא שצריך להיות אנשים טובים, דואגים ומכבדים תמיד. ומאחלת להם שהשם ישמור על החיים שלהם.