מאגר סיפורי מורשת

שמי תמר, נולדתי בתאריך 6.6.1940, בעיר תל אביב, לרחל וישראל בר״ג (בר גדליהו). כשנכנסתי לבית היסודי שנקרא אז בית ספר עממי חברותי קראו לי בשם תמי, ומאז זה הכינוי שלי. התרגלתי לשם זה, וזה השם שבו שאני מציגה את עצמי.

גדלתי בלי טלוויזיה, בלי מחשב ובלי הטכנולוגיה שקיימת היום. חלק גדול מילדותי היה בילויים בחוץ – משחקי כדורגל, מחניים, קפיצה על חבל, תופסת, ״המלך אמר…״, חמש אבנים, סבתא סורגת, משחקי גולות ו״גוגואים״. גם בבית שיחקנו, ולרוב מונופול ומשחקי ״ארץ עיר…״, שמשחקים בהם עד היום, ועוד… בשכונה היו הרבה ילדים והפעילויות היו רבות משתתפים ומאורגנות.

בתקופת הצנע (כשמוצרי מזון היו בהקצבה) היה על גג ביתנו לול עופות גדול, שסיפק ביצים בשפע. תרנגולת דגרה על ביצים, וגידלנו אפרוחים שאחרי שבקעו מהביצים התחממו במטבח החמים. היה לנו עץ תותים לבנים. את עליו היינו תולשים ומאכילים את תולעי המשי שגידלנו בבית בקופסת נעליים מחוררת, וכך צפינו בכל שלבי הגלגול של תולעי המשי (תנועה מחזורית של: ביצה, זחל, גולם ופרפר).

מתקופת הילדות זכורה לי מלחמת העצמאות, בה ישבנו בכל הצפירות במקלט, שהיה מוגן בשקי חול שההורים מלאו. בבית היתה האפלה על ידי בריסטולים שחורים שהדביקו על החלונות. גם במלחמת העולם השנייה היו בריסטולים שחורים על החלונות. זכור לי שהמקלט שימש לאחסון תפוחי אדמה בארגזי חול, כשתפוחי האדמה היו מכוסים בחול כדי שלא יצמיחו עלים ולא יהיו ירוקים.

בית הספר שלי, שמו היה ״בית הספר לדוגמא״, ולידו היה סמינר הקיבוצים (היום סמינר הקיבוצים כבר לא נמצא שם, ובמקומו יש אשכול גנים – מושג שלא היה קיים אז). היינו נפגשים הרבה עם החברים בבתים, ומשחקים גם אז בחוץ. בבית הספר התיכון הצטרפתי לתנועת הנוער ״התנועה המאוחדת״. עם התנועה יצאנו ל״מחנות עבודה״ בקיבוצים בתקופת ״החופש הגדול״.

ביתנו היה אפוף בזיכרונות מתקופת השואה כי ההורים של אימי נספו בה. הורי עלו לארץ באנייה ממש ״ברגע האחרון״. הורי קיימו את מצוות הדת, אבי התפלל מדי בוקר בבית הכנסת השכונתי. בחגים גם אני הגעתי לבית הכנסת, כי הורי התפללו משעות הבוקר המוקדמות עד הצהריים, ואחר הצהריים עד הערב. ביום כיפור, בתום הצום, הגעתי לבית הכנסת כדי ללוות את סבתי (אמא של אבי) הביתה. כשהבנתי את נושא השואה העליתי ספקות ושאלות על אמונה באל. תמיד הייתי סקרנית לדעת ולהבין.

מרבית חיי היו עם סבא דני ז״ל, שהיה אדם חכם מאוד ולמדתי ממנו דברים רבים. סבא דני נפטר ממחלה קשה בחג השבועות תשע״ה, ומותו הוא אבדה גדולה לכולנו.

הזוית האישית

סבתא תמי: אהבתי את אווירת המשפחתיות בין הילדים לסבים ולסבתות. נעים היה לראות את המפגש בין הסבים והסבתות באווירה רגועה ונינוחה. הזדמנות לספר עוד על עצמנו בנוסף לסיפורים המזדמנים.

נטע: נהנתי ללמוד עוד על סבתי. בכל מפגש למדתי עוד על סבתא ולחקור על משפחתי בכלל. היה כיף שהייתה לי כזאת הזדמנות לכתוב עם סבתי על חלק מהחיים שלה כסיפור.