מאגר סיפורי מורשת

שמי תמר מוגל, נולדתי בצפת בתאריך 1.1.1959, להורי חיה ויצחק.

הורי עלו מטוניס בשנת 1949, לבאר שבע. שם הם ילדו את אחי ואז חזרו לטוניס. בשנת 1951 הם עלו סופית לא"י וגרו במעברה בחצור הגלילית. אחר כך הם עברו לדירה בחצור ושם נולדתי. יש במשפחה שלי אחד עשר אחים, ארבעה מהם נולדו בטוניס והשאר בארץ ישראל.

ההורים שלי גידלו אותנו על נתינה, עשייה, אהבה, אהבת הארץ להסתפק במועט ולהיות אנשים טובים, זה הכי חשוב כי היינו בבית פתוח לכל דבר, כל מי שרצה יכול היה להגיע ולקבל בית חם ואוהב .

ילדות בחצור ולימודי מקצוע

גדלתי בחצור עד גיל ארבע עשרה. המון דברים הדחקתי מהילדות שלי כי לא אהבתי את חצור , בזמנו העיר הייתה מלאה בעדות שונות ולא אהבתי את זה. לכן עברתי לפנימייה בקריית ביאליק לבית ספר למטפלות. בכיתה י"ב תוך כדי הפנימייה עשיתי סטאז' בפנימייה בפרדס חנה, וטיפלתי בילדים בכיתות ד'.

בשנת 1977 התגייסתי לצבא. שרתי בסיני, בחיל החימוש בטיפול בחלקי חילוף של רכבים. בשנת 1979 השתחררתי ועברתי לכפר סבא לעבודה בפנימיית עלומים למשך שנתיים . בשנת 1982 עברתי לכפר הילדים כרמיאל, ועבדתי שם כמדריכת נוער. לאחר מכן חברה הכירה ביני לבין בעלי שגר בקריית שמונה.

תמר ביום חתונתה

הקמת משפחה וטיפול בילדים כמשפחת אומנה

אחרי שבעה חודשים התחתנתי ועברנו לדירה בקריית שמונה . בשנת 1985 נולדה לי הבת הבכורה שני. הייתי רק בת שש עשרה בערך, כשיצאה הודעה שמבקשים לתרום דם. אני כנערה מאוד רציתי לעזור במשהו, הצטרפתי לנוסעים לביה"ח 'קפלן' לתרום דם. הם יצאו קצינים, חיילים קרביים צנחנים ועוד. עם כל הבעיות המשפחתיות שלהם, ילדים הם ילדים. היינו משפחה והורים שלהם לכל דבר ועניין.

הם היו ילדים שצריכים אוזן קשבת, וחום ואהבה, ואת זה הם קיבלו מאתנו . לאחר שנתיים חזרתי לקריית שמונה ועבדתי במשביר לצרכן.

הזווית האישית

תמר: ההורים שלי גידלו אותנו על נתינה, עשייה, אהבה, אהבת הארץ, להסתפק במועט ולהיות אנשים טובים. וזה הכי חשוב.