מאגר סיפורי מורשת

סבא חיים שמואל רוזנפלד נולד בשנת 1949 ב- 15 ליולי, י"ח תמוז תש"ט, ברומניה בחבל ארץ טרנסילבניה (כמו של הערפדים), בעיר קלוז'. סבא נולד האח השני במשפחה ולפניו היה אח בכור בשם משה אהרון דב.

סבא גדל בבית עד גיל שלוש, אז התחיל ללכת לתלמוד תורה (חיידר), שם למדו לקרוא את האלף בית העברי. בגיל שבע הלך לבית הספר, שם למד עד גיל תשע וחצי מכיוון שאז הוא עלה לארץ. סבא זוכר לפני העלייה בעיקר הרבה שלג ברומניה. סבא, אחיו וחבריו היו משחקים בשלג, בונים בובות שלג וגולשים במורד גבעה עם מזחלות. ליד החצר עבר נחל שהיה קופא בחורף והילדים האמיצים היו מחליקים על הקרח שבו.

כדי שאפשר יהיה לצאת מרומניה, ההורים הגישו בקשה לשלטונות רומניה לעלייה לארץ ישראל. הם עשו זאת זמן מה אחרי שהתחתנו, עוד לפני שסבא נולד. מותר היה להוציא 70 קילוגרם לכל בן משפחה. ההורים קיבלו את התשובות והותר להם לעלות ארצה. הפריטים שהביאו איתם היו כלי מיטה, כלי מטבח, כלי העבודה של אבא של סבא ,בגדים וחפצים אישיים. הם שלחו הכול באונייה לארץ. במזוודה אישית שמו קצת בגדים ואוכל לדרך ואז הם נסעו ברכבת מרומניה להונגריה, משם לאוסטריה ולבסוף הגיעו לנאפולי שבאיטליה. נאפולי היא עיר הנמל של איטליה. באיטליה סבא ואח שלו ראו לחמניות מוזרות הם לא ידעו מה זה. אלה היו בננות אך הם לא ידעו והיו רעבים, אז הם קנו ואכלו אותם עם הקליפה ואז הם ירקו הכול.

ביום 14 בינואר 1959 הם הגיעו ארצה לנמל חיפה. אנשי הקליטה של העולים החדשים שלחו את כל המשפחה לקיבוץ טירת צבי שבעמק בית שאן. אז היה מקובל בקיבוצים שהילדים היו גרים בבית ילדים, כל שנתון והבית שלו. שם הילדים אכלו, התרחצו, התלבשו, יצאו לבית ספר, חזרו מבית ספר, הכינו שיעורים, שיחקו ובילו. ההורים קיבלו דירת חדר והילדים היו פוגשים את הוריהם רק לשלוש שעות אחרי הצהרים. הורי הילדים היו עובדים בתחומים שונים בהתאם לצרכי הקיבוץ. אבא של סבא שובץ לעבודה בלול ואימא של סבא בעבודות המטבח. ההורים היו אוכלים את הארוחות שלהם בחדר האוכל של הקיבוץ והילדים היו מצטרפים אליהם רק לארוחות שבת וחג.

אחרי חצי שנה ההורים החליטו לעזוב את הקיבוץ ועברו לירושלים, שם גרו בצריף בשכונת קריית יובל. ליד הצריף היה בית הספר "ישורון" שבו סבא למד. הוא היה שומע את צלצול הפעמון לתחילת הלימודים והיה רץ לבית הספר. עם ילדי השכנים הוא וחבריו היו מכינים קורקינט או עגלה מקרשים וגלגלים שמצאו ורוכבים עליהם. היה אוטובוס שהיה מגיע אחת לשבוע, הוא נראה מבחוץ אוטובוס אבל מבפנים הוא היה כמו ספריה ניידת והילדים היו לוקחים ספרים.

אחרי שלוש שנים הם עברו דירה בתוך ירושלים לדירה בת שניים וחצי חדרים בשכונת קריית מנחם. באותה תקופה הם למדו בבית ספר יסודי עד כיתה ח'. אחר כך למד סבא בבית ספר תיכוני מכיתה ט' עד יב' בשם "בית ספר תיכוני לנערים מזרחי" שהיה במרכז העיר ירושלים, כל בוקר סבא היה נוסע לשם באוטובוס. בתיכון היו לסבא שני חברים טובים שגרו באזור שלו בשמות אבי ואיתן שאיתם הוא היה מכין שיעורי בית.

לאחר שסיים את התיכון למד בסמינר למורים. בשנה השלישית הלך ללמד את כיתה ז' ולהדריך כיתה י' במוסד עליית הנוער בכפר חסידים. ילדי כיתה ז' עשו לו כל מיני תרגילים. תלמידי התיכון היו לומדים חצי יום ובחצי השני עובדים במשק החקלאי. במשק היו רפת, מטעים וגידולים. ילדי כיתה י' היו מפוזרים בענפי המשק השונים וחלקם גם ידעו לנהוג בטרקטור. העובדים ברפת היו מקפידים מאד על לוחות הזמנים של החליבה על מנת למנוע צער בעלי חיים לפרות. היה לסבא מעניין ונחמד להדריך אותם.

באחד הימים ילדי כיתה י' שעבדו במטע התפוזים הראו לסבא מה הן המטלות שלהם, ואחד שהיה ליצן הכיתה שלהם, כיבד את סבא בתפוז בעל מבנה יפה והוא נראה נאה מאד. סבא קילף את התפוז ונגס נגיסה גדולה במיוחד, המיץ שהשתחרר בפה של סבא היה מר במיוחד וסבא ירק אותו מיד וכולם צחקו. הם הסבירו לו שיש כמות קטנה של תפוזי פרא המכונים "חושחש" שגדלים בשולי הפרדס ומשתמשים בהם כדי לחזק את עצי התפוז הרגילים של המטע על ידי תהליך הרכבה ביניהם.

בסיום אותה שנת לימודים סבא התגייס לצה"ל ושימש בתפקיד מתן שירות דת בין החיילים. הוא נשאר בצבא במשך עשר שנים, במהלכן התחתן עם סבתא איטה ונולדו דודה דסי, דוד אבי ואבא שלי ברק. בסיום השירות הצבאי סבא עבד 30 שנה בבנק איגוד, רוב שנות העבודה היו בתחום מתן אשראי והלוואות ליהלומנים. אחרי שיצא לפנסיה הוא מקדיש את זמנו ללימוד תורה וטיולים עם חבריו שנקראים כולם ביחד "מטיילי גלבוע". כיום סבא גר בקריית אונו עם סבתא איטה.

הזוית האישית

קשת הנכדה המתעדת: היה כיף מאד לדבר עם סבא, למדתי דברים חדשים שלא ידעתי עליו ועל ילדותו.