מאגר סיפורי מורשת

שמי עמית בצלאל, ואני משתתף השנה בתוכנית הקשר "הרב דורי "ובחרתי להביא את סיפורה של סבתי האהובה בהירה עמר.

רקע משפחתי

שמי בהירה עמר נולדתי  בעיר יהוד. הורי, יהודה ורבקה עלו לישראל מטורקיה בשנות ה-50 של המאה הקודמת. הם השתקעו ביהוד והקימו את ביתם שם. אני הבת הבכורה במשפחה, ויש לי עוד שני אחים צעירים – איציק ורחל.

הוריי עלו מטורקיה יחד עם גלי העלייה הגדולים באותן שנים. הם הגיעו לארץ כמעט ללא כלום, רק עם הבגדים שעל גופם ותקוות גדולות להתחיל בחיים חדשים במולדת היהודית. אבי מצא עבודה בתור פועל בניין ואמי עבדה כעקרת בית. ביחד הם בנו את הקן המשפחתי שלנו בישראל.

ילדותי

בילדותי לא היו הרבה צעצועים ובידור, לא כמו היום. הסתפקנו במשחקי רחוב פשוטים כמו מחבואים ותופסת. בבית לא הייתה טלוויזיה עד גיל 12 שלי בערך. כילדה בכורה, מילאתי תפקיד של מטפלת-על כלפי אחיי הקטנים. הייתה זו אחריות כבדה על כתפי הילדותיות, אבל הרגשתי חשובה שיש לי משימה במשפחה. בבית הספר היו לי חוויות מגוונות, הן טובות והן פחות. אבי תמיד דאג לעמוד לצדי כשהרגשתי שמורה נוהגת בי שלא כשורה.

למדתי בבית ספר יסודי "רמז" ביהוד. היו לי מורים טובים אבל גם כאלה שפגעו בי ואבי לא שתק לזה. הוא נלחם בשבילי מול מנהלות בית הספר כדי למנוע עוול. באופן כללי, אהבתי ללמוד והצטיינתי בלימודים. אהבתי לאסוף בולים מכל מיני מדינות. בתיכון כבר הייתי יותר עצמאית ויכולתי להיאבק במקרי אי-צדק בעצמי. אני זוכרת מורה אחת שהעירה לי הערה פוגענית על המראה שלי, הייתי אז ילדה מלאה מאוד ויזמתי שיחה אישית איתה שבסופה היא התנצלה בפניי. יצאתי מהתיכון עם תעודת בגרות מלאה והרגשת סיפוק גדול. הייתה לי חברה מאוד טובה מ"סביון" היא  אהבה אותי. באחת הפעמים היא הזמינה אותי לביתה  בסביון. זכור לי הארוחה הזו עד היום ההורים שלה  באו אספו אותי מהבית והתהלכתי אצלה כמו בארמון, כמעט יום שלם אכלתי כל מיני סוגי נקניק שבחיים שלי לא ידעתי שזה קיים בכלל.

היכרות ונישואין

הכרתי לראשונה את בעלי דוד, כאשר עבדתי כפקידה  במוסך לכלי תחבורה. הוא היה מגיע מדי פעם לטפל במכונית שלו. בהתחלה לא התייחסתי אליו במיוחד, אבל עם הזמן התחלנו לשוחח כשהגיע ונוצרה כימיה בינינו. הוא הזמין אותי "לדייט ראשון" שלא יצא לפועל בסוף, כי קרה לו אירוע בלתי צפוי, אבל בפעם השנייה כבר יצאנו ומאז המשכנו לצאת בקביעות. אחרי חצי שנה החלטנו להתארס ועוד חצי שנה לאחר מכן התחתנו. יש לנו שלושה ילדים מקסימים וחמישה נכדים שאנחנו מאוד מפנקים..

תחום העיסוק

המשכתי לעבוד באותו מוסך במשך כעשר שנים לאחר נישואיי. התקדמתי במוסך מפקידה פשוטה לתפקיד ניהולי יותר שכלל אחריות על ענייני העובדים והמשרד. למדתי הכל תוך כדי העבודה ורכשתי ניסיון רב. לאחר הולדת בני הקטן, כבר הרגשתי מוכנה למשהו חדש והתחלתי בתהליכי מיון לעיריית יהוד. שם עבדתי במשך שנים ארוכות במחלקת הרווחה בתפקידים שונים שאפשרו לי לתרום ולעזור לקהילה שלי. אני שמחה ומרוצה מהקריירה המקצועית שפיתחתי לאורך השנים.

תחביבים

כיום אני נהנית מחיי הפנסיה ויש לי זמן פנוי רב יותר להנות מהתחביבים שלי. אני אוהבת מאוד לצפות בסדרות תורכיות בטלוויזיה, במיוחד סדרות קוריאניות שהפכו להיות פופולריות מאוד בשנים האחרונות. אני חברה פעילה בקבוצות מעריצים בפייסבוק של השחקנים והסדרות האהובות עליי. יש לי קשרים טובים עם אנשים מכל העולם שאוהבים את אותן הסדרות. אנחנו משוחחים הרבה על העלילות והדמויות, וגם עוזרים זה לזה להבין פרטים שונים בתרבות הקוריאנית. זו הפכה להיות תחביב מאוד מהנה עבורי.

הזוית האישית

עמית: נהניתי מאוד לשוחח וליצור חוויות משותפות עם סבתא שלי. גיליתי המון דברים שלא ידעתי על סבתא. אני חושב שהתוכנית הזאת מאוד חשובה ומשמעותית כדי להכיר את האנשים המשמעותיים בחיי. הייתה חוויה יוצאת דופן לחפש בין התמונות תמונה שלי עם סבתא ולעלות זיכרונות טובים עם סבתא שלי.

בהירה: היה לי מאוד חשוב להעביר את הסיפורים האישיים שלי לדור הצעיר. אני חושבת שהתוכנית תורמת לשני הצדדים ושני הצדדים מרוויחים מהתוכנית הזו. התוכנית מחברת ומגשרת בין עולמות וזמנים שונים ומגוונים.