מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי מאיה, נולדתי בשנת 1948. קוראים לי כך כי לסבתא שלי קראו מולקה. בבית כנסת ביקשו שיתנו לי שם נוסף, ריסה. במסמכים קוראים לי מניה. כשהגעתי לאוקראינה אמרו לי שאין כזה שם, אז אמרו לי שאבחר שם – או מרוסה או מאיה. אז בחרתי בשם מאיה. נולדתי במערב אוקראינה, בעיר גאיבורן.

גדלתי בדירת מרתף בת שני חדרים. היה מטבח קטן, בישלו על תנור עץ, התקלחנו במרחץ, כיבסנו בנחל, שיחקנו בחוץ. בשכונה היה כביש ובתים, לא היה ים, היה נחל, תנור בית הכנסת היה בעיר אחר. השם של אימא שלי הוא חיקה ולאבא שלי קראו זוניה, יש לי אח אחד ששמו בוריס. ההורים עבדו בתור חייטים, והם נראו יפה כי הם עשו לעצמם בגדים. אכלנו כל מה שהיו נותנים לנו ובשבת אכלנו ארוחת שבת. בשכונה גרו גם יהודים וגם אנשים אחרים. ואני לא יודעת איפה נאספו יהודים. אנחנו קנינו אוכל בשוק.

זיכרונות ילדות

לחברים שלי קראו ברתוביה נינה, מאיה קלפק, מניה מגלניק, שביצלנקה איליה וסלנקיה תמרה. בילדות שיחקנו במשחקים רבים, כמו לדוגמה – חבל קפיצה, קלאס, מכבי אש ורופא. אני הלכתי לבית ספר מספר חמישים ושלוש, בזמנים אלו לבתי ספר לא היו שמות, לכל בית ספר היה את המספר שלו. היחסים בין המורים שלי היו טובים, אני הייתי תלמידה שקטה. בימים ההם הייתה משמעת מאוד חזקה. עונשים היו שמזמינים את ההורים לבית הספר או שהיו משאירים אחרי הלימודים. התלבושת האחידה הייתה שמלה וסינר או חצאית וחולצה. טיולים היו, ומסיבות היו בחגים. הכי זכרתי את המורה לחשבון, שם המשפחה שלה היה פשוק, היא הייתה מורה קפדנית. המקצועו שאהבתי היו אמנות וספרות, והמקצוע שלא אהבתי היה חשבון. היה לנו חדר אוכל בבית הספר והמאכל האהוב עליי בתקופת הילדות היה מרק ותפוח אדמה מטוגן. לממתקים היו גלידה וסוכריות.

זכרונות משנות העשרים

מוסיקה שהאזינו לה אז הייתה מוזיקה הפופולרית באותה תקופה. ריקודים שרקדו אז היו טנגו וואלס. הזמרים והלהקות שהיו ידועים אז היו סמצבטי, פאנרי, והזמרים: ידיטה פיחה, קבזון, מגמאי, מאיה קריסטלינסקיה. אני אהבתי שיר בשם רוח. רקדנו ברחבת ריקודים, ואני רקדתי לבד. בגיל ארבע עשרה הלכתי לעבוד במפעל טקסטיל, ובזמן הפנוי שלי הלכתי עם החברות שלי לרקוד או לקולנוע.

אהבה ומשפחה

קשרים בין גברים לנשים נוצרו בריקודים, איש הזמין אישה לרקוד ובערב ליווה אותה עד ביתה. מה שנהגו לעשות ביחד כמשפחה זה לאכול ארוחה. אני עבדתי וגרתי בהוסטל ולפעמים נסעתי לבקר את הוריי ואפילו יכולתי לקנות מתנה, כי בעבודה בה עבדתי באותו זמן שילמו הרבה כסף. את בעלי הכרתי גם בריקודים.

נולדו לנו שתי בנים: גנאדי ואנדריי. ויש לי חמישה נכדים: ואדים, אלכסנדר, דריה, אנדריי ואלכסנדרה. אני ובעלי גרנו קודם בדירה להשכרה ולאחר מכן קנינו בית קטן וממנו בנינו בית גדול עם שתי קומות.

עלייה, תקומה והתיישבות

עליתי לארץ ישראל בשנה 2000. הסיבה שעליתי היא שאני יהודיה. הגעתי לכאן במטוס, הגעתי לעיר נתניה וכאן נשארתי. אני כמעט ולא יודעת עברית כי אני עובדת בעבודה שבה מדברים ברוסית, אבל מתי שרק הגעתי לארץ הלכתי לאולפן, אבל לא הצלחתי ללמוד שם עד הסוף, כי אימא שלי הייתה בבית חולים. הרגשתי את עצמי כעולה חדשה מאוד טוב, כי הרגשתי שישראל זה הבית שלי. כשרק הגעתי גרתי בדירה להשכרה. הסיפור הכי מרגש וקשה: בעלייה לארץ הייתה לי את אימא שלי, חולה וזקנה, אני כל הזמן דאגתי איך ומה לעשות כדי שהיא תחיה יותר זמן.

הזוית האישית

אלכסנדרה: היה לי כיף לראיין את הסבתא שלי, ולמדתי הרבה דברים חדשים עליה.

סבתא: היה מרגש להיזכר בעבר שלי, והיה נעים לספר למישהו את סיפור החיים שלי.