מאגר סיפורי מורשת

לסבא שלי קוראים הלל על שם סבא שלו ז"ל. סבא לא זכה להכיר אותו.

סבא שלי נולד ברמת גן בקום המדינה, בתאריך כ' אדר א' תש"ח (1/3/1948).

בתקופת הילדות של סבא, לא היו מחשבים, ולכן כל המשחקים שהוא שיחק היו בחוץ. הם היו רצים, נהנים, מטפסים על גגות וזורקים פצצות מים. סבא נולד בתקופת מלחמת השחרור, ובאותה תקופה הפציצו את רמת גן בטילים. במהלך הילדות שלו בשנת 1956 פרצה גם מלחמת סיני. כאמור, בילדותו של סבא הוקמה המדינה, היא עוד הייתה בחיתוליה, ולכן לא היה מספיק כסף ואוכל לכולם. קראו לזה "תקופת הצנע" והיו מחלקים תלושים איתם  קנו אוכל במכולת, אי אפשר היה לקבל יותר אוכל ממה שהיה בתלוש.

סבא למד בהתחלה בבית הספר "עליות" ולאחר מכן, בבי"ס "יבנה". הוא למד את המקצועות הרגילים: יהדות, טבע, זימרה (שיעור ששרים בו יחד), אנגלית וחשבון. המקצועות שסבא הכי אהב הם מקצועות שקשורים לפיזיקה וטבע. סבא מספר, שאף פעם לא היה לו חבר הכי טוב, הם היו חבורה שלמדו ביחד. אחרי בית ספר היה לסבא זמן פנוי והוא היה משחק ומטייל, בעיקר ברמת גן.

לסבא היה דוד ברמת גן, והיה לו משק עם פרות ותרנגולות, סבא היה הולך ועוזר לו לחלוב את הפרות. (בתקופה ההיא רמת גן לא הייתה עיר כמו היום) לסבא לא היו חיות מחמד, אבל הוא היה הולך לביצות, לוקח משם ראשנים ומגדל אותם בבית לצפרדעים. הוא היה מגדל גם צבים מהרחוב. סבא גם השתתף בתנועת הנוער בני עקיבא, והיה בשבט "מגשימים".

סבא גדל תחילה בבית לא דתי. כל החברים של סבא  היו חילוניים. אבל בכיתה ב' סבא התחיל להתחבר דרך חב"ד ליהדות, כשעדיין למד בבית ספר חילוני. הוא היה היחיד בבית הספר שהסתובב עם ציצית וכיפה. בפורים המורה ניגשה לאמא של סבא (דינה לאה ז"ל) ושאלה אותה איך הוא יסתדר עם החוטים האלה, (הציצית). בכיתה ד' סבא עבר לבית ספר ממלכתי דתי שנקרא "יבנה".

לאבא שלו (משה ז"ל) הייתה חנות ממתקים ובוטנים, וכל מיני דברים מהסוג הזה. בימי שישי, כשהיה בכיתה ג', ד', וה' סבא בעיקר עבד בחנות . הוא גם מכר את הסחורה, וגם היה קולה את הגרעינים והבוטנים. סבא היה נחשב "הקולה מספר אחד" וכולם התלהבו מהטעם של הגרעינים.

סבא בגיל שנתיים, בגן המלך דוד המפורסם ליד קולנוע אורלי ברמת גן.

 סבא מספר על משפחתו

חיים, אחיו הגדול של סבא הלל, גדול ממנו בשלוש וחצי שנים. הוא התחיל כתלמיד שלא הצטיין בלימודיו, והמשיך לתיכון חצי לימודי חצי מקצועי. בצבא הוא היה בנחל קרבי. פעם אחת כשצנח הייתה לו פגיעה עם המצנח, אבל הוא יצא ממנה בשלום. באזרחות ניסה כל מיני עבודות: למכור בקבוקים, ולחפור תעלות לקווי טלפון. בסוף התקבל כפקיד במשרד הביטחון, והגיע עד לדרגה של סגן ראש מנהל הרכש של צה"ל. חיים היה ראש המשלחת לרכש בארה"ב וראש המשלחת בסין. הוא זה שהקים את "טיפול לחיילים משוחררים"-הטבות לחיילים משוחררים.

אמא של סבא הלל- סבתא דינה, הייתה אישה יפיפייה, אך עם זאת אישה צנועה ביותר, עם שקט פנימי שאפיין אותה.

היא עלתה לארץ בסביבות שנת 1935 מצפון פולין. עבדה בארץ בבית אריזה של תפוזים ובמפעל "ארגמן", לצביעת בדים. סבתא דינה ליוותה את סבא משה בכל דרכו, והיא נפטרה כשהייתה צעירה בגיל שישים בגלל מחלה.

לסבא של סבא שלי קראו הלל. סבא הלל היה חייל בצבא, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, הוא היה איש מיוחד מדויק מאוד,  ובעל דרישות גבוהות מאוד. במקצועו היה מעבד עורות, בורסקאי. המשפחה חייה בעוני, ועם כל המצב תמיד היה לוקח את סבא משה ,אבא של סבא שלי, ומטייל איתו בשדות ומספר לו סיפורים.

הדמות שסבא שלי מתגעגע אליה, הוא הנכד יהודה (אני) שגר רחוק בקיבוץ מירב. סבא לא רואה אותו הרבה. ילד מתוק וצנוע, שרק החיוך כובש את העולם. ומסתבר שהגיע  גבוה בקפיצה לגובה.

גלגולו של חפץ – גמרא ישנה

החפץ שסבא בחר היא גמרא ישנה שיש בה חור של רסיס של קליע. הגמרא הייתה אצל סבא שלי בצבא, בתעלת סואץ בזמן מלחמת ההתשה, והיא נפגעה מרסיס של פגז, כשהיה במוצב בתעלת סואץ במלחמת ההתשה. היא נמצאת אצלו משנת 1967. סבא מעריך מאוד את לימוד התורה, והגמרא מסמלת ערך זה. גמרא זו בת חמישים וחמש שנים. הוא קנה אותה בעצמו, היא מונחת על מדף בביתו, והוא שומר עליה מכל משמר. החפץ עבר במשפחה במשך שני דורות, וסבא היה מוכן להעביר אותה לבנים שלו. כמובן שהיא בשימוש מידי פעם.

 החור שעשה הקליע לגמרא (מסומן בעיגול) והרסיס שכמעט הרג את סבא (מסומן בחץ)

עיסוקיו של סבא

סבא סיפר לי שהיו לו שתי תקופות משמעותיות בעבודה. בתקופה הראשונה הוא היה מחנך ומורה, בין עשרים וחמש לשלושים שנה. הוא הנחה מורים ולימד אותם. את ההוראה עזב, כי הוא הרגיש שהגיע למקסימום, ואין לו לאן להתקדם מבחינת התפקיד והמשכורת. הוא עבר להיות סוכן מכירות, אבל תמיד אמר שהוא "לא עזב את החינוך".

גם במכירות, כמו בהוראה, אתה צריך ליצור את הצורך בידי הקונה, לקנות את הסחורה, וזה לא משנה אם זה תלמיד או מפעל. זה מכנה משותף גדול. כמו כן, סבא אומר שתמיד צריך לכבד את מי שמולך כמו שכתוב "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" וזה סוד ההצלחה במכירות ובהוראה.

עולם המכירות היה מעניין לגביו, לא פחות, וסבא למד שבעולם הזה,  אתה צריך לשכנע ולמכור, כך שהקונה יהיה מעוניין לקנות הרבה ממה שאתה מוכר. הוא עבד בחברה אמריקאית רצינית, של מכירות בשם צ'סטרטון. כשעבר לחברה לא ידע כלום בתחום, אבל החברה ראתה שיש לסבא מוטיבציה לעבוד, ולכן השקיעו בו ושלחו אותו לבית הספר בארצות הברית, ללמוד מה נדרש לבצע במפעלים. הכל נעשה באנגלית, וזה היה מאוד מעניין. סבא עבד תמיד מתוך כבוד, ומתוך מחשבה מה יכול להיות טוב ללקוח, ומה יכול להיות טוב לו, כדי שזה יהיה מצב של " win win " כלומר, ששני הצדדים ירוויחו ולשניהם יהיה סיפוק.

בתמונה נראה שסבא לבוש ב"תחפושת" עם ציוד של הגנה. התמונה צולמה כשסבא התקין מתקן חשוב בחברת חשמל. סבא אמר שכל פעולה שעושים הכי חשוב זה הבטיחות. בתמונה רואים שיש אמצעי בטיחות על הידיים, העיניים, הראש וחליפת המגן. בכל עבודה כזאת, עובדים לפחות שני אנשים כדי שאם חס וחלילה קורה משהו, השני יכול לבוא ולקרוא לעזרה.

סבא בהתקנה בחברת החשמל

סבא בחר את התמונה כדי להראות שצריך אומץ, כדי  לעבור לתחום שאתה לא מכיר, מתחום שאתה מכיר ולהסתער באומץ. יש לו כלל: "כשמתחילים ללכת זה יתחיל ללכת לך" סבא התחיל וכל תחום שלמד, למד בצורה רצינית, והלקוח חשב שסבא הוא המומחה מספר אחת. סבא אומר שכל מה שאתה עושה תלמד לעומק, אל תוותר ואל תפחד לשאול שאלות, 'אין שאלות לא טובות יש תשובות לא טובות'. מותר לחדש ולהתחדש, אבל תמיד לשמור על הכבוד. סבא מדגיש שמותר לאדם לעשות שינויים בחיים, אבל לעשות אותם עד הסוף.

כיום סבא בפנסיה וחזר לרכז בחינות בגרות, הוא כותב חידושים והגיגים, על התורה ועל פרשת השבוע, ואמר שבעז"ה אולי תצא חוברת לבני המשפחה.

תחביביו: סבא אוהב לנגן במפוחית ובחליל צד, ואמר שאולי יחזור לנגן בחצוצרה, כי זה כלי אדיר. סבא אוהב לחקור מילים ושורשים בשפה העברית. הוא מאוד סקרן, אוהב לצאת החוצה ולראות דברים, הוא תמיד אומר "בשביל הזה עוד לא הייתי, בוא ננסה את השביל הזה", בשבילו שביל זה גם שביל בארץ, וגם שביל בחיים, כל דבר שתופס אותו הוא מנסה לחקור עד הסוף. סבא גם אוהב לתקן דברים ואוהב לזהות ולהכיר ציפורים וצמחים. הדבר שסבא מתפלל עליו כל הזמן, זה להמשיך להתפעל מכל מה שאתה רואה, וכל מה שסביבך, הוא אומר שברגע שיפסיק להתפעל, הוא ירגיש שהוא מזדקן.

תמונה זו צולמה בתקופת הקורונה. כשפרצה מגפת הקורונה (בפורים תש"פ), סבא וסבתא התחפשו למפרסמים של בירה קורונה. הם לקחו בקבוקים של בירה קורונה, וחילקו אותם בבית הכנסת.

כל שנה בפורים סבא וסבתא מתחפשים ביחד

הזווית האישית

הלל: המפגשים עם יהודה היו לבביים באווירה חמה וכיפית.

יהודה: המפגשים עם סבא היו מלאי שמחה, נהנתי מאוד והיה מעניין במיוחד.