מאגר סיפורי מורשת

אנו, התלמידים הודיה נוח נווה, גאיה רובין, זיו חולי, אביב לוי, מאור בית שובה ואיתי לוי משתתפים השנה בתכנית הקשר הרב דורי ביוזמה ייחודית של "הנצחת סיפורי שואה", סיפור עדות של שורדי שואה. היוזמה בשיתוף "בית להיות". במסגרת זו בחרנו בחקר התמונה של זיסל ואהרון ריבקינד. זיסל נספתה בשואה ואהרון שרד ועלה לארץ. את סיפורם  שמענו מפי שרה כהן אשתו של אליעזר כהן, אחיו של זיסל ז"ל.

שרה כהן מספרת את סיפורו של בעלה אליעזר כהן ומשפחתו בתקופת השואה (בעקבות התמונה של זיסל אחותו ואהרון ריבקינד בעלה)

בחברת הנוער בקיבוץ "שמיר" הייתה לשרה חברה בשם שושנה, שהגיעה מרומניה ועזבה את הקיבוץ לפניה. בעלה של שושנה היה יענקל'ה אדלמן והם גרו בשיכון עממי בחולון. יענקל'ה עבד בחברת אל-על יחד עם אליעזר כהן. אליעזר גר בחולון בבית שנבנה בשיכון עממי עבור עובדי "אל-על", על ידי גולדה מאיר, שהייתה שרת השיכון באותם זמנים.

אליעזר גר עם חברו לנפש מתקופת המלחמה בשם מאיר, היה להם עבר משותף בגטו לודג' אשר נמצא בפולין ובמחנה אושוויץ וביחד עלו לארץ. הייתה להם חברה שיצאו לבלות איתה במסיבות וכך היא הכירה את בעלה אליעזר. בזכות היכרות זו השואה נכנסה לחייה.

אליעזר נולד ב 1.5.1929 בלודג' שבפולין לאמו ציפורה ואביו חיים, אשר נפטר ממחלה לפני המלחמה. משפחתו הייתה דתית ומנתה חמישה ילדים. ביום 1.9.1939 פרצה המלחמה בין פולין לגרמניה והפולנים נכנעו מיד, כעבור שלושה ימים נכבשה העיר לודג'. כל יהודי העיר הוצאו מבתיהם ורוכזו בגטו. החיים היו מאוד קשים. הייתה צפיפות רבה ובכל דירה גרו מספר משפחות. אוכל לא היה וכל כמה זמן הגרמנים פרצו לגטו במטרה להוציא נשים וילדים ולהשאיר רק אנשים בעלי יכולות עבודה.

בתוך הגטו היו מפעלי עבודה שעבדו ופעלו עבור השלטונות הגרמניים. המצב נהיה קשה יותר ויותר. החלשים מתו מרעב, ממחלות ומתשישות. הצעירים שרדו ועבדו למען הגרמנים וקיבלו יותר אוכל.

יום אחד אחיו הרשל יצא מהגטו לעבודה ולא חזר. באוגוסט 1944 החליטו הגרמנים לחסל את הגטו ושלחו את מי שנשאר לאושוויץ ברכבות להובלת בקר. אליעזר הגיע עם כל משפחתו ובכניסה עשו סלקציה על ידי מנגלה, הרוצח האכזרי. הוא נשאר לבד עם גיסו אהרון (בעלה של אחותו זיסל) ושאר המשפחה נשלחו למשרפות ולא נראו מאז.

גיסו אהרון שמר עליו מאז לאורך כל תקופתם באושוויץ. באחת הפעמים כשהגרמנים באו לקחת אנשים לעבודה, אהרון הסתיר את אליעזר תחת מעילו וכך ניצלו חייו. הוא חמק לתוך בלוק של ילדים וכאשר הם באו אחרי שבוע לקחת את הילדים לתאי הגזים הוא קפץ דרך החלון האחורי לתוך פח אשפה סגר את המכסה והסתתר במשך ארבע שעות עד שבא אסיר צעיר שהגניב אותו לבלוק של המבוגרים, שם העמיד פנים שהוא בן 17 ונשלח לעבודה וכך שוב ניצלו חייו. בתקופה האחרונה שלפני השחרור הוא עבד במכרות באבנזה שבאוסטריה ומשם הוא שוחרר על ידי האמריקאים אחרי שב- 5.5.1945  הם כבשו את המחנה.

אחרי המלחמה הקימו בעלות הברית המערביות מחנות עקורים באזורים בהם שלטו, האכילו והבריחו אותם לאיטליה שהפכה לתחנה מרכזית לרבבות ניצולים בדרכם לארץ ישראל. במחנות אלה החלו הניצולים בתהליך של חזרה לחיים תוך כדי התמודדות עם האובדן. הם רכשו מקצוע, חלקם גם הקימו שם משפחות והכינו את עצמם לחיים חדשים. שם נודע לו על קיומה של מדינה יהודית ושם החליט שזו תהיה מטרתו – עלייה לישראל.

אליעזר ושרה הצטרפו ל"בית להיות" שנתיים אחרי הקמת המקום, ושלוש שנים לאחר מכן שרה הצטרפה למקהלה שנפגשת פעם בשבוע, מדי פעם הם מופיעים בפני החברים של "בית להיות" ובפני הקהל בתיאטרון חולון. בחגים הם חוגגים ביחד, מתאמנים ביחד, ומבקרים בבתי ספר כדי לתת עדות לתלמידים, לפי בקשתם של התלמידים. הם מעוניינים ליצור קשרים עם שורדי השואה ורוצים לשמוע כמה שיותר סיפורים ופרטים. שרה גם הולכת לשם כדי לשמוע הרצאות בנושאים שונים ומעניינים.

זיסל ריבקינד, נולדה לחיים ושפרה כהן ונישאה לאהרון ריבקינד. לפני המלחמה התגוררה בלודג' שבפולין. היא נספתה באושוויץ עם בני משפחה נוספים.

זיסל ואהרון כהן

התמונה המשוחזרת

הזוית האישית

התמונה והסיפור מאחוריה נכתבו על ידי התלמידים מחט"ב ביניים קציר בחולון והועלו למאגר סיפורי מורשת של תכנית הקשר הרב דורי.

תלמידי כיתות ט' בחט"ב קציר בחולון הנציחו את השואה בדרך מיוחדת ביותר. נוצר חיבור ביניהם ובין "בית להיות" בחולון – מרכז חינוכי לטיפוח תודעת השואה ולקחיה שמהווה בית לניצולי השואה. בארכיון שלהם מצאו התלמידים תמונות שצולמו לפני מלחמת העולם השנייה שאין עליהן הרבה מידע. התלמידים עבדו בקבוצות, יצרו קשר עם בני משפחה ששרדו, חקרו אודות התמונות, מתי צולמו, היכן, מי המצולמים ומה עלה בגורלם ושחזרו את תמונות המקור תוך תשומת לב לפרטים, לסגנון הלבוש, לאביזרים, למיקום ולתאורה.

תהליך ההכנה כלל מפגשי זום בנושאים העוסקים בחינוך לתודעת השואה ולקחיה, חקר אנדרטאות לזכר השואה בארץ ובעולם ויצירות ספרותיות שנכתבו בעקבותיה, הדרכת יסודות הצילום ושמיעת עדויות ממקור ראשון או שני על ידי שורדי שואה או בני משפחותיהם.

התוצרים הוצגו בתערוכת הצילומים, שהתקיימה בתאריך 10.06.22, ברחבת ״בית להיות״, בנוכחות התלמידים, הוריהם, חברי הנהלת ביה״ס, מורים, חברים, שורדי/ות השואה ובני המשפחה של הנספים.

שותפות ושותפים לתהליך ומנחות: חיה כספי – מורה לאומנות, אילנה יוחנן, ליהיא יצחקי-פלדמן – מורות לספרות ומנטוריות pbl, חן שובל – מנהל ״בית להיות״, משפחות השורדים, תלמידי ט'5, ט'6, גימנסיה ״קציר״ – חולון, תכנית הקשר הרב דורי בהובלת המדריכה האזורית אטי סטופיקי.

התלמידות מציגות את עבודת השחזור