מאגר סיפורי מורשת

שמי שמוליק (שמואל), נולדתי בירושלים בשנת 1938. כשהייתי בן 14-15, התקיים בארץ דבר שנקרא גדנ"ע אוויר, היה גם גדנ"ע קשר או גדנ"ע -ים, היו כל מיני סוגים של גדנ"ע, ואני – במקום ללכת לחופשה או לתנועת נוער, בחרתי ללכת למחנה צבאי בו לימדו אותנו את עקרונות הטיסה ושם גם בנינו טיסנים.

בשנה הראשונה התקבלתי כחניך, שנה לאחר מכן כבר השתתפתי כמדריך והדרכתי חניכים שהיו צעירים ממני בשנה שנה. לאחר מכן נשלחתי לקורס דאון, בשנה אחרי כן כבר הייתי בן 16 ושלחו אותי לקורס טיס בקדמה. בקורס בנינו מטוס עם מנוע, וזו הייתה הכנה מצוינת לקורס טיס בחיל האוויר.

מה שחשוב בסיפור הוא איך החלטה אחת קטנה יכולה לשנות מסלול חיים שלם. הרי ביום בו הלכתי לגדנ"ע בסך הכל ישבתי על הגדר בבית וראיתי שחברים שלי שהולכים לאן שהוא, שאלתי אותם: "לאן אתם הולכים?", והם ענו לי: "אנחנו הולכים לקורס טיס, לקורס גדנ"ע", ואני מיד עניתי: "יאללה אני מצטרף אליכם".

חבריי היו בגדנ"ע רק פעם אחת וזה לא מצא חן בעיניהם, הם החליטו לעזוב ואני נשארתי. זאת אומרת – אם לא הייתי רואה את החברים הולכים לכיוון הזה, יכול להיות שבכלל היום לא הייתי טייס.

סבא בעת שירותו בחיל האוויר

עד לפני שנה מאור ואני לא הכרנו בכלל. הסיפור המשפחתי שלנו מעניין מאוד: סבי עלה לארץ בגיל 15 מפאז שבמרוקו, יחד עם ההורים והאחים שלו. הם התגוררו בירושלים, סבי היה רב ומראשי עדת המערבים וניהל את חצר אלעלוף בעיר העתיקה.

אבי (משה אלוף) הכיר את אימא שלי (אסתר אלוף) בחנות של בצלאל, בה עבדה אמי. מאחר ואמי לא הייתה מאותה העדה של אבי, הסבים שלי החרימו את הנישואין שלהם וכך נותק הקשר איתם. את סבתא שלי הכרתי רק בשנת הבר מצווה שלי.

את אחיו של אבא שלי (אהרון אלעלוף) שלחו לעבוד בדרום אמריקה מאחר והוא לא רצה להמשיך בדרכו של סבי. לדוד שלי נולדו חמש בנות, הקטנה ביותר הייתה דורה, סבתא רבתא של מאור – בת הדודה שלי.

את דורה לצערי לא זכיתי להכיר, אך לפני כשנה, בנר האחרון של חנוכה, קיבלתי שיחת טלפון מאימא של מאור אשר חקרה את אודות המשפחה ומצאה אותי.

מאז אנחנו מקפידים להיפגש ולשמור על קשר.

הזוית האישית

מאור הנכד המתעד: התכנית הייתה מאוד מהנה במיוחד בגלל שדיברתי יותר עם שמוליק, אני בטוח ששמוליק נהנה מהתכנית. והלוואי שיהיו עוד תכניות כאלה כדי שכל המשפחה שלי תוכל להנות מזה.

סבא שמוליק: זה היה מאוד מאוד יפה ומאוד מרגש. היה תענוג לשמוע את ההורים ואת הסבים, את הסיפורים והחוויות שהיו להם ביחד עם הילדים. הלוואי שהיו עושים את התכנית הזה בכל בתי הספר בארץ. חשוב נורא לשמור על הקשר בין הסבים לילדים, הלוואי שזה יימשך. ואני מאוד מאוד שמח שניתנה לי הזכות לשמש כסבא שלך, ולהשתתף בתכנית.