מאגר סיפורי מורשת

שמי הניה מיניס, נולדתי  בתאריך 25.01.1949 בעיר תל אביב. אבי היה ניצול שואה שעלה לארץ בשנת 1959 מפולין. אמי הייתה ילידת תימן ועלתה לארץ במבצע "מרבד הקסמים" בשנת 1949 .

בהיותי בת שמונה חודשים החליטו הוריי לעבור לירושלים ושם נשארו עד מותם. את שנות ילדותי עברתי בשכונת הבוכרים ושמואל הנביא. שכונות אלו היו הגבול עם ירדן עד למלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה טיילנו הרבה בגבעת התחמושת ובסנהדריה. גדרות התיל זכורות לי עד היום, הגדרות שהוסרו אחרי המלחמה.

את שנות היסודי למדתי בבית ספר "שפיצר" ואת התיכון בבית הספר "חורב". בתקופת בית הספר הייתי בתנועת נוער בני עקיבא בסניף שונר"א (שמואל הנביא רמת אשכול), ואף הדרכתי שנה.  ההדרכה תרמה לי המון. הרגשתי גם שאני נותנת מעצמי ומעבירה לבנות הקטנות ממני.

סבתא הניה בשימלת חינה של העידה התימנית

בסיום התיכון התחתנתי ולכן לא שירתי בצבא או בשירות לאומי. את בן זוגי הכרתי עוד מימי ילדותי. הורינו היו חברים וגרנו בשכנות. נולדו לנו ארבעה ילדים וכל חיי הייתי עקרת בית. שמחתי להישאר בבית, לחנך ולגדל את ילדיי. 

היום, תודה לאל, כולם נשואים, לכולם יש ילדים ואנחנו עוזרים להם עם הנכדים. הקשר הדוק עם הילדים והנכדים ולכן תקופת הקורונה הייתה קשה ביותר.  בתחילה ההיה הריחוק והמפגשים דרך המרפסות או דרך הפלאפונים, אבל זו תקופה שעוברת ומחזקת יותר.

אני רוצה להעביר לנכדיי שני מסרים עיקריים: 

• לשמור על קשר תמיד, לא להתרחק אחד מהשני. 
• לעשות הכול באהבה.

הזוית האישית

ליאב הנכד המתעד: היה לי מעניין לבצע את התיעוד עם סבתא. למדתי על מקומות בירושלים שלא ידעתי עליהם.