מאגר סיפורי מורשת

שמי רוי, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, דורית ציטר. יחד אנו מתעדים סיפור מחייה של סבתא ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית.

דורית ציטר, סבתא שלי מצד אימא, נולדה בפולין בשנת 1949 בביתה שבעיר ז'נביצ'ה והיא מספרת את סיפור חייה ועלייתה לישראל: "כשהייתי בת 4 נולד לי אח. גדלתי במשפחה אמידה, המצב הכלכלי שלנו היה מצוין, לאבי היה מפעל לנעליים. הייתה לי ילדות נפלאה.

בגיל 7 עליתי לכיתה א' והייתי תלמידה מצטיינת עד כיתה ו'. בגיל 12 ההורים שלי החליטו לחגוג לי יום הולדת בבית ולהזמין את כל ילדי הכיתה, רק חמישה ילדים הגיעו לחגוג איתי, בגלל שאני יהודיה. תמיד שיחקתי בחצר האחורית בשכונה והיה ילד שחיזר אחרי ושמו היה רישק. תמיד כשהייתי משחקת, הוא היה מגיע לשחק איתי, הוא היה בגילי בכיתה מקבילה. הוריי החליטו לעזוב את פולין ונפרדתי מהכיתה. ביום האחרון כשיצאתי מהכיתה, רישק יצא למסדרון בבית הספר מהכיתה שלו וצעק אלי: "יהודיה, יהודיה!". מסתבר שעד לפני שעזבנו את פולין הוא לא ידע שאני יהודיה.

ביום שעזבנו את פולין, נסענו ברכבות במשך יומיים והגענו לאוסטריה. משם עלינו על אונייה והפלגנו במשך חמישה ימים. כשהגענו למדינת ישראל, נסענו מהנמל לנווה עמל שבהרצליה. במעוננו החדש לא היו חשמל ומים חמים, התנאים היו קשים. גרנו בצריף ובלילה היינו שומעים יללות של זאבים. במשך שנה גרנו בהרצליה בשכונת הצריפים ולאחר מכן קיבלנו דירה בחולון. לא היו מדרכות וכבישים סלולים, הכל מסביב היה חולות. לאמי היה מאוד קשה בתנאים בלתי נסבלים והיא רצתה לחזור לפולין, אבל זה לא קרה.

אבי פתח באזור השעון ביפו מפעל לנעליים ואמי הייתה עובדת איתו. בפולין היא מעולם לא עבדה.

בגיל 15 ליד הבית שלנו, שהיה בשכונת שיכון ותיקים, הייתה מכולת שכונתית ברחוב החלוץ. יום אחד כשהגעתי לקניות במכולת, הציעו לי לעבוד במכולת ואני הסכמתי. בהתחלה הייתי שוקלת סוכר וקמח ואחרי חודש כבר הייתי עובדת על הקופה. ביום בהיר אחד נכנס למכולת בחור מאוד נאה. מאותו יום הוא התחיל להגיע יום יום למכולת, שמו היה אבי. כשהייתי בת 18 וחצי אני ואבי נישאנו באולם אירועים בחולון.

אבי ז"ל ואני בצעירותנו

נולדו לנו שלושה ילדים, הבכור יוסי ולו שלושה ילדים: בר, אופיר ואור. ירון רווק ולקרן שני ילדים: סתיו בת 21 ואתה, רוי.

במהלך השנים לא עבדתי וסבא אבי עבד כמקרין בבתי קולנוע. כשהייתי בת 50 עברתי משבר, לצערי הרב סבא נפטר במפתיע מאירוע מוחי כאשר היה בן 56. עברה עליי תקופה לא קלה עם ההתמודדות לאבד את בעלי, אבל בקרוב אהיה בת 75, הזמן עבר חלף והנה אני פה.

הזוית האישית

סבתא דורית: מאוד נהניתי לשבת איתך, לספר לך, להיזכר. היה לי מאוד נעים שהיית קשוב והתעניינת בסיפור שלי.

רוי הנכד המתעד: מאוד התעניינתי בסיפור של סבתא שלי והיה כיף לשבת איתה ולשמוע אותה מספרת לי חייה. עבורי זה היה זמן איכות שלא קורה הרבה.