מאגר סיפורי מורשת

סבי לייב לבית זקרוייסקי נולד בתאריך 6.4.1941 ברוסיה – במולדובה בעיירה קוטובסק. (הישוב נקרא עד 1965 חנצ'שט).

סבי לייב הוא הבכור בין האחים, האחיות של סבי הן מינה וריבה. ההורים של סבי נפטרו, אביו שלמה ז"ל נפטר עוד כשהיו ברוסיה, כאשר סבי היה בן 17. אמו של סבי, פסיה ז"ל, הספיקה להגשים את חלום העלייה לארץ ישראל ונפטרה בישראל בעיר כפר סבא, שם נמצא קברה.

ביתו של סבי ברוסיה היה בית צנוע וקטן. היו בו שני חדרים, מטבח ומרתף, שירותים שהיו ממקומים בחצר הבית, היו בנויים מעץ ללא אסלה ומים זורמים. בבית סבי שברוסיה לא היו מים זורמים מברזים, ברז המים היחיד בכפר היה ברחוב המרכזי, לשם היו מגיעים תושבי הכפר למלא את דליי המים. סבי מספר שברז המים היחיד שהיה בכפר, שימש את אנשי הכפר כמקום מפגש.

משפחתו של סבי נהגה לדבר בשפת היידיש וברוסית, נהוג היה שהיהודים ברוסיה ישוחחו בשפת היידיש. שכנו של סבי בכפר היה גם המורה שלו בבית הספר, המורה היה גוי ובכפר גרו בשכנות טובה יהודים וגויים. סבי מספר כי בבית ספרו שהיה מעורב (יהודים וגויים), למדו הוא וחבריו עד כיתה י'. במהלך החופש הגדול מבית הספר נהג סבי לצאת ולעבוד ולעזור בפרנסת הבית, סבי עבד כשולייתו של נגר הכפר.

בצעירות סבי היה בארגון קומוניסטי (ק.פ.ס.ס), בארגון זה נערכו פעילויות חברתיות, לא ידוע לסבי אם הארגון עדיין קיים. חגיגת בר המצווה של סבי נערכה בבית הכנסת בעיירה בקוטופסק, באירוע נכחו כל בני משפחתו של סבי. נהוג היה בשבת שכל היהודים היו מגיעים לבית הכנסת, והיו מקיימים את התפילות והמצוות. בהתבגרותו של סבי נוצר לו מעגל חברים מאוד גדול, אשר נהגו להאזין למוזיקה ולרקוד יחדיו.

במשפחתו של סבי נהגו לחגוג את החגים פסח וראש השנה יחדיו כל בני המשפחה, היו נוהגים להתאסף ולחגוג את החגים היהודים. סבי אהב מאכלים אותם נהגה אמו פסיה ז"ל להכין לבני המשפחה, סבי תמיד היה נוהג לומר כי מאכליה של אמו "נמצאים לו על קצה הלשון".

תחביבו של סבי

סבי אוהב מאוד להקשיב לשירים ביידיש וברוסית, זה מחזיר אותו לימי ילדותו ברוסיה. נהוג היה בבית סבי שבימי השבת יברכו הנשים על נרות השבת ויקבלו אותה, הגברים, כמו הנשים, הלכו לבית הכנסת להתפלל. באותה התקופה ברוסיה, היה אסור לדבר על ארץ ישראל.

תפקידם בהם שימש סבא במהלך חיים

סבי שירת את שירותו הצבאי בצבא האדום, זה היה הכינוי של צבע הקבע של ברית המועצות בין השנים 1961-1963, הוא היה מקרין סרטים.

לאחר שירותו הצבאי, מצא עצמו סבי עובד בבית קולנוע מקומי ובגני ילדים מקרין סרטים. סבי מספר כי היה נהוג להקרין את הסרטים על בד לבן מתוח לכל הצדדים, וכך היה נהוג לעבור ממקום למקום ובכל מקום להתקין את המסך ולהקרין סרטים.

כיהודים בגולה, תמיד הייתה שאיפתם של סבי וסבתי לחיות בארץ ישראל כיהודיים חופשיים, למרות יחסי השכנות הטובים ששררו במקום מגוריהם. המסע לעבר ארץ ישראל החל בנסיעת רכבת ארוכה ממולדובה לוינה. אמי, שהייתה אז תינוקת בת שנה וחודשיים, בכתה וצרחה כל הדרך. גם את הטיסה לארץ ישראל לא ישכחו סבי וסבתי, מלבד ההתרגשות הגדולה מהעלייה לעבר ארץ ישראל אמי דאגה לצרוח ולבכות במהלך כל הטיסה.

בהגיעם לארץ ישראל שוכנו סבי וסבתי במעברה בפרדס חנה, החיים במעברה היו לא קלים עבורם ולאחר כשנה קיבלו בית בנתניה. סבי שירת במילואים במדינת ישראל בין השנים 1980-1990 בראש פינה, בתפקיד אפסנאי.

סבי איש מאוד מוכשר ואוהב לעסוק בתחום המכניקה, יש לו ידע נרחב מאוד ותמיד יודע לתת פתרונות כמעט לכל בעיה. סבי הוא דייג וזהו תחביבו העיקרי, לו הוא מקדיש את מירב זמנו. גם אותנו, הנכדים, הוא מנסה הוא להדביק בחיידק הדיג.

הזוית האישית

ליאור:היה מאוד מעניין עבורי לראיין את סבי על חייו. למדתי עליו הרבה דברים שלא ידעתי עליהם.

סבא אריה: היה לי כיף לשמוע שיש מישהו שהתעניין בסיפור שלי, נהניתי מאוד להיות מרואיים של ליאור, אשמח להשתתף בתכנית שוב.