מאגר סיפורי מורשת

סבתא עדה קציר נולדה ב1945וגדלה בקיבוץ גבת בארץ ישראל.

גְּבַת הוא קיבוץ בעמק יזרעאל, השוכן כ-3 קילומטרים דרומית-מערבית למגדל העמק, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. הוא משתייך לבני המושבים. ויקיפדיה

סבתא לא גדלה עם ההורים היא גדלה בבית הילדים עם בני הכיתה שלה.

בתקופה של מלחמת השחרור סבתא היתה כבת שלוש לערך. היא ובני גילה ישנו בבית הילדים, בגן הילדים.. באחד הימים, באמצע הלילה, סבתא התחילה לשמוע אזעקה. ילדים שחווים אירועים של ירי רקטות וטילים, מתמודדים לא רק עם החרדה נוכח המצב הלא פשוט, אלא גם עם עולם מושגים שלם שהם לא תמיד מבינים. דבר זה עלול בפני עצמו, לעלות עוד יותר את רמת החרדה.

סבתא מאוד פחדה מאזעקות, כל פעם שהייתה אזעקה, היא התחילה לצעוק, והחלה להעיר את כולם. בפעם הזו, היא צעקה בבית הילדים "כולם לקום יש אזעקה צריך לרדת למקלט". ככה היא צעקה עד שכולם התחילו לקום. המטפלות התקשרו להורים של כולם, וההורים הורידו את סבתא ואת כולם אל המקלט שהיה בנוי בתוך הגן.

אחרי שכולם ירדו המטפלות וההורים ספרו את הילדים, כדי לבדוק שכולם ירדו, ולפני שהם סיימו, סבתא קלטה שחברה שלה נשארה למעלה בבית ילדים. היא צעקה "חכו שכחתם ילדה אחת!" כולם שמעו אותה צועקת, והמטפלות וההורים עלו מהר מהר להביא אותה, וירדו הישר אל המקלט.

אחרי כמה שנים כשסבתא כבר היתה בת חמש, סבתא הלכה למטפלת וסיפרה לה על הפחד שלה מאזעקות. המטפלת דיברה עם סבתא ואמרה לה שאין מה לפחד מאזעקות, ונתנה לה כל מיני תרגולים של אזעקות שיעזרו לה.

סבתא נרגעה ואמרה "באזעקה הבאה אני לא אפחד". יומיים לאחר מכן הייתה עוד אזעקה, וסבתא כבר הייתה רגועה,  וירדה הישר אל המקלט מבלי לחשוש.

הזווית האישית

הדר: היה לי כיף להקשיב ולדעת עוד דברים על סבתא, על ילדותה, על הפחדים שלה, ועל התקופה בה גדלה.