מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאן, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה בחרתי לעשות את עבודת התיעוד על סבתא שלי, ויקטוריה מרוי, אימא של אבא.

רקע משפחתי

שמה של סבתי ויקטוריה מרוי (שם הנעורים שלה הוא ויקטוריה אבנימין). היא נולדה באיראן, בעיר הבירה  טהרן בתאריך 25.3.1949. להורים שלה קראו יעקב ושזדה. לסבתא יש עוד ארבעה אחים ואחות אחת. סבתי היא השנייה בין האחים ולכן היא זאת שעזרה לאימא שלה לטפל באחים הקטנים שלה, היא הייתה מאכילה אותם, מחליפה להם חיתולים, מקלחת ומלבישה אותם. אימא שלה, שזדה, הייתה חולת לב ונפטרה בגיל 58, כך שסבתא שלי גידלה את האחים שלה, והייתה כאימא עבורם. אבא שלה, יעקב, היה בעל נגרייה מצליחה באיראן. הבנים שלו עבדו בנגריה ודאגו לפרנסת המשפחה. כשעלה לארץ, המשיך לעבוד בנגרות יחד עם הבנים שלו. היה לו מפעל וחנויות בשם "רהיטי אולימפיק" בנתניה. כיום, לאחר שהוא נפטר, הבנים שלו מנהלים את המפעל והחנויות.

ילדות

סבתי גרה באיראן בבית פרטי גדול בן חמישה חדרי שינה, סלון רחב שבו היה שטיח פרסי מקורי ענק וחצר גדולה. מסביב היו עוד כמה בתים של שכנים. אבא שלה היה חוזר בערב מהעבודה והם היו יושבים כל המשפחה על השטיח במעגל, באמצע היה מגש גדול שבו אימא שלה הגישה את התבשילים שהיא הכינה וכל המשפחה היתה אוכלת יחד.

השירותים של הבית היו בחצר ומשותפים לכל השכנים. כדי להתפנות, היו צריכים לצאת לשם, גם באמצע הלילה. לסבתא והמשפחה שלה היו חיים טובים מאוד באיראן, הם חיו ברווחה. אבא שלה פרנס את המשפחה בכבוד ולא היה חסר להם דבר. תמיד היו להם הבגדים הכי חדשים, אוכל בשפע והם למדו בבתי הספר הכי טובים. רוב החברים שלהם היו מוסלמים והם גדלו איתם. לסבתא היתה חברה מוסלמית שגרה בבית לידה והן היו משחקות הרבה ביחד ומבלות אחת אצל השניה. הן גם למדו יחד באותו בית הספר שבו למדו יהודים ומוסלמים.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר מקיף טשרניחובסקי בנתניה, התשפ"ב 2022, בהנחיית המורה המובילה שרית סטטיה.