מאגר סיפורי מורשת

ב"ה

שמי הלאן אסתר, נולדתי בצרפת, אני בת חמישים ושמונה. אני בת לגבריאל ודניאל ולי שני אחים, דוד וראובן , וגם הם גרים כיום בארץ ישראל.

בילדותי

את בעלי יול, הכרתי בשידוך, כאשר מלאו לי עשרים שנה, כבר הייתי אימא לשני ילדים מתוקים. החתונה שלנו הייתה חסידית ומיוחדת.

למדתי בבית ספר "בית רבקה" בצרפת, שם היו לי חברות טובות: חנה, שרה, חיה ורשל. חלקן גרות כיום בארץ ישראל וחלקן נשארו בצרפת, אך עם כולן אני שומרת על קשר קרוב. אני טסה לצרפת מפעם לפעם וככה רואה את היקרים המתגוררים רחוק, בצרפת.

בבית הספר בו למדנו אהבנו לשחק יחד בקפיצה בחבל, תופסת ועוד. לאחר שגדלנו הלכנו יחדיו לסמינר בבית רבקה, גרנו שם, בסגנון של פנימייה. היו חמישה חדרים, לכל אחת מאתנו היה חדר לבד. האוכל היה אוכל רגיל, לדוגמא: פסטה, אורז וכדומה. בשבת היה אוכל מיוחד, עד היום זכור לי טעמו הטעים. במשך השבוע בשעות הפנאי אהבנו לרקוד, לשירי ארץ ישראל ודיסקו.

היום יש לנו קבוצת ווצאפ, בה נמצאות החברות והמורות מבית רבקה. כך אנו שומרות על קשר קרוב. הקשר עם הצוות החינוכי היה קשר חם ומיוחד, קשר המבוסס על כבוד. כמובן כיאה למוסד של הרבי, הייתה תלבושת אחידה, צנועה וחסידית. וכמו בבית ספר, גם בבית הקשר היה מושתת על כבוד והערכה. בבית הספר בו למדנו היינו יוצאים לטיולים מיוחדים, היה לנו מאוד כיף, ויש זיכרונות שנשארו איתי עד היום. ב"ה זכיתי לחתן את בני נתן, לפני 11 שנים, ולחתונה הגיעו חברותיי שלמדו איתי בבית רבקה. רק כאשר בגרתי התחיל עידן הטלפונים, רדיו, טלוויזיה ודיסקים.  כיום, בזמני הפנוי, אני אוהבת לשמוע מוסיקה: ניגונים של חב"ד, של הרבי. בארץ ישראל התחלתי להכין קוסקוס, כולם מאוד אוהבים את הקוסקוס שלי ותמיד מגיעים אלי, גם בשבתות.

העלייה לארץ ישראל

– אז איך זכיתי להגיע לארץ ישראל? במחשבות שלי, אמרתי לעצמי, יום אחד אזכה לגור בארץ ישראל בעז"ה. על מיקום מדויק לא חשבתי. באחת מהחופשות במהלכן הגענו לארץ, משפחתי ואני, נפגשתי עם חברה שמתגוררת בעיר נתניה. היא סיפרה כי יש דירה פנויה בבניין בו היא מתגוררת בעיר, בהשגחה פרטית. המפתחות של אותה דירה היו אצלה. הלכנו יחדיו לראות את הדירה, וישר הרגשתי משיכה, שזה מאת השם. נפגשתי עם  בעל הדירה וסגרנו חוזה לשנה, כולל תשלום מראש.

חזרתי לצרפת על מנת להתארגן, מבחינת ניירת וכו' עבורי ועבור ששת ילדיי. התעקשתי על כך שהילדים שלי ילמדו בישראל. חששתי להמשיך להתגורר בצרפת ולשלוח את ילדיי למוסדות שם, מכיוון שהייתה אנטישמיות והרבה גויים היו באזור בו גרנו. היו קשיים בדרך, וב"ה הכול הסתדר. "יגעת ומצאת, תאמין" התקשרה אלי אישה מהסוכנות, ושאלה אותי: "גברת סבאג, האם את עדיין רוצה לעלות לארץ ישראל"? כמובן שהתרגשתי מאוד, ומיש עניתי שכן, כמובן! התפילות שלי התקיימו. הסוכנת אמרה שבמקרה היו מספר אנשים שביטלו את הטיסה, והיא יכולה לרשום אותנו. וככה, לאחר שבועיים, הגענו לארץ ישראל, לעיר נתניה. ילדיי למדו במוסדות חב"ד של הרבי.

במקביל קיבלנו שעות אולפן על מנת ללמוד את השפה העברית.

כיום אני מטפלת בתינוקות. ונהנית מזמן איכות עם נכדי המתוקים. ב"ה.

ב"ה  שזכינו להגיע לארץ ישראל. חלום שהתגשם.

הזוית האישית

אסתר: מאוד התרגשתי להשתתף בתכנית עם נכדתי רומי, לשתף, לחלוק ולהיזכר בעבר, בניסים ובהשגחות המיוחדות שעברנו במסע המרגש לארץ ישראל.

רומי: התרגשתי מאוד לשמוע את הסיפור של סבתא, את המסע המיוחד שעברה בדרכה לארץ ישראל, את האמונה החזקה שלה. שמחה שהיא זכתה לזה. וב"ה בזכותה גם אני זכיתי להיוולד פה.