מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי יצחק (צחי) ארנון. שמות הוריי: ציפורה ויהושע. יש לי שני אחים: יהל וליאורה. אני האמצעי. נולדתי וגדלתי בחיפה, ומנהג היה לנו החיפאים לרדת מהכרמל אל חוף הים, ולטבול בו. כל כך היה חשוב הדבר עד כי כאשר להורים שלי לא היה זמן ללוות אותנו הילדים לחוף, נשלחנו עם סבא וסבתא.

באחד הימים סבי וסבתי לקחו אותי לחוף הים בחיפה, ומשום מה לא רציתי להיכנס למים. אולי משום שפחדתי, ואולי משום שאני לא אוהב להיות רטוב (עד היום!). כאשר הם ניסו להכניס אותי למים בניגוד לרצוני, ברחתי מהם, והיה קשה לתפוס אותי. ברגע מסוים הצליחה סבתי לתפוס את הזרוע שלי, ואז שמעתי את סבא שלי צועק לה "דבורה, בחוזקה!" סבי לא נולד בארץ, וכאשר למד עברית הייתה לו שפה גבוהה ולא מקובלת. לפיכך, כאשר ראה שאני בורח וסבתי כמעט תופסת אותי, קרא לה בקול (שמה של סבתי היה דבורה), לתפוס אותי בכוח, ואז הוא צעק לה "דבורה, בחוזקה!".

אינני זוכר מה היה בהמשך ואיך נגמר הביקור בחוף הים, אבל הזיכרון והקריאה "דבורה בחוזקה" מלווה אותי ואת משפחתי כל החיים.

הזוית האישית

צחי ארנון השתתף בתכנית הקשר הרב דורי ותועד על ידי אביגיל יתום. התכנית נערכה בבית הספר שגיא שבקיבוץ שריד, התשע״ט.