מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה ממוסול לארץ

עם הנכד אופק והחברים שראיינו אותי
תמונה של סבא שלי
קשיי העלייה מהעליה למטוס והקליטה בארץ

את השם הראשון קיבלתי בלידה בעירק, קראו לי מחפוד. מחפוד הוא שם אהוב בעירק כשעלינו ארצה שינו את השם שלי בבית הספר ליורם, הייתי שלם עם החלפת השם ליורם.

שם המשפחה הוא זכאי על שם אזור בעירק שנקרא: "זכו".

העלייה לארץ

נולדתי בעירק בעיר מוסול, בשנת 1946, בעלייה לארץ לא כתבו את תאריך הלידה המדויק אלא רק את השנה ובחודש כתבו ינואר.

יש לי 3 אחים ו-3 אחיות, אני הילד השני במשפחה לא היה יחס שונה כולם היו שווים.

בשנת 1951 עליתי ארצה עם משפחתי, טסנו במטוס מעירק ונחתנו בשדה התעופה בלוד, לפני העלייה למטוס חיפשו אצלנו דברים יקרים, זהב וכסף הפשיטו את אבי לגמרי וחיפשו בכל הגוף. כשהגענו לארץ אבי רצה שישלחו אותנו לירושלים, הפקידים הראו לאבא שלי מפה ואמרו לו שזה קרוב לירושלים. אבי לא ידע עברית וכך משדה התעופה לקחו אותנו ישר למעברה בבית שמש. כשהגענו לשם קיבלנו צריף קטן מפח בגודל של קונטיינר עם חדר אחד. הגענו 3 ימים לפני פסח. נתנו לאבי 3 לחמים בלבד, קצת שמיכות, מיטות מברזל ומזרנים מקש. מאוחר יותר, קיבלנו צריף של  2 חדרים ל – 8 נפשות, היינו במעברה עד שנת 1961.

כשעליתי ארצה הייתי בן חמש אני לא זוכר שהייתי בגן. הזיכרון הראשון שלי הוא מכיתה ג', כי התחלתי ללמוד בבית הספר בכיתה ג'. בעירק היו לובשים גם מכנסיים אבל אנחנו לבשנו גלביה וקראנו לה "דישדאשה". בכיתה ג' נכנסתי עם ה"דישדאשה" לכיתה ולא כמו שאר התלמידים שלבשו מכנסיים וחולצה ונעלו נעליים. נהגנו ללכת יחפים כל הזמן לכן, עד שהתרגלנו לנעלים לקח זמן רב. היינו מסתובבים בהרים ובשדות יחפים וכלל לא הפריע לנו לדרוך על קוצים.

הקליטה בארץ הייתה קשה לא היה לנו אוכל. היינו אוכלים רק לחם עם ריבה ואבקת ביצים. לא היו נותנים ביצים אמתיות הכנו חביתות מאבקת ביצים שייבאו מחו"ל.

בהתחלה למדתי בבית ספר דתי בשם: "שמשון" עד כיתה ו' ובכיתה ז' עברתי לבית הספר ממלכתי בשם "שמי" על שם שמו של חייל שנפל במלחמת העצמאות. הוא היה בחטיבת הראל וגר בשכונה לכן קראו לבית הספר על שמו.

האירוע הכי משמח היה שזכיתי מקום ראשון בריצה למרחק 60 מטר בבית ספרי.

משחקים ששיחקנו

היינו משחקים מחניים, כדורגל ועוד משחק נוסף כמו בייסבול. לקחנו קרש רחב באורך של בערך מטר שמנו אבן אחת והעמדנו קרש קטן ועגול על הרצפה שבקצה שלו הנחנו את האבן. עם הקרש הגדול העפנו את האבן. מי שהעיף את האבן הכי רחוק היה המנצח.

תפקידים ומקומות עבודה

בגיל 15-16 עבדתי בעבודות מזדמנות. שנה לפני הצבא התקבלתי למפעל לאריזות מזון. ייצרנו אריזות של אוסם ושל ורד הגליל אחרי הצבא חזרתי שוב למפעל הזה ועד הפנסיה עבדתי שם במשך 45 שנה.

מנהגים ומסורת

המנהגים בבית היו לפי המסורת היהודית. החגים אהובים עלי הם חג הפסח וחג חנוכה. בפסח קראנו את ההגדה של פסח בעירקית, ובפורים היינו עסוקים בלהכין את תחפושות בעצמנו.

החתונה

האירוע המכונן בחיי הוא החתונה, התחתנתי ברבנות והחתונה נמשכה במשך שעה. בשעה 6.00 התחילה החתונה ובשעה 7.00 הודיעו ברמקול לעזוב את האולם. החתונה עלתה 100 לירות.

תחביבים ושירים

התחביבים שלי היו לאסוף תמונות של כדורגל במיוחד של שוערים מהעיתונים. השירים האהובים עלי הם שירים של שנות ה-50 ו-60 השירים של אהובה עוזרי ולהקת העוד וצליל הכרם.

צבא

שירתי בתותחנים נלחמתי במלחמת הכיפורים, במבצע "כראמה", במלחמת ההתשה ובמלחמת לבנון הראשונה.

הסרטון של סבא יורם 

סרטון מסכם למפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר

הזוית האישית

סבא יורם – אני בן 71 וגר בפרדס חנה והיה לי תענוג לצאת מהבית לבית הספר יגאל אלון ולפגוש את המחנכת גלית ואת התלמידים וגם כמה סבים וסבתות. אופק – היה לי כיף עם סבא שלי למדתי הרבה עליו. שרה- המפגש עם הסבים והסבתות היה כייף והסיפורים היו מעניינים, הסיפור היה סיפור היסטורי על עברם של הסבים והסבתות.

מילון

מוסול
מוסול היא העיר השניה בגודלה בעירק. במוסול הייתה קהילה גדולה. במקרא נקראת העיר מוסול: נינווה היא נזכרת בספר יונה.

דישדאשה
גלביה, שמלה שלבשנו בעירק ובשנים הראשונות בארץ

ציטוטים

”כשהגענו לשם קיבלנו צריף קטן מפח בגודל של קונטיינר עם חדר אחד.“

”היינו אוכלים רק לחם עם ריבה ואבקת ביצים“

”נלחמתי במלחמת הכיפורים, במבצע כראמה, במלחמת ההתשה ובמלחמת לבנון הראשונה“