מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הסבתא המיוחדת שלי

עם לירון הנכדה בבית התפוצות
אני בצעירותי
רחל קיסוס

שמי רחל קיסוס, נולדתי בארץ בבית חולים הדסה בתל אביב בשנת 1938.

נקראתי על שם סבתי מצד אבי, שם המשפחה הקודם שלי היה כהן.

אני הבת השנייה במשפחה של 7 ילדים, 3 אחיות ו-4 אחים. לאחי הבכור קראו שמואל ז"ל, אני נולדתי שנייה. אחריי נולדו חיה שהיום היא בת 74, אביבה בת 72, אלו בן 73, דוד בן 67 וברוך. כולם קיבלו את אותו היחס מההורים.

סיפורים מהילדות

גדלתי בתל אביב בבית עם חצר. ברחוב שבאזי ליד כלבו שלו. היה חדר אחד לא היה חשמל ולא היה גז. היינו הולכים לקנות קרח. חיינו 9 נפשות בחדר אחד. לאחר מכן עברנו לגור ברחוב הכובשים שם כבר היה לנו חשמל. בשנת 59 בערך הודיעו לנו שהבית עומד להתמוטט אז עברנו כל המשפחה לגור בבית ים.

כשהייתי ילדה קטנה הבריטים היו בארץ והם שלטו במדינה, חיינו בפחד והיינו כל היום בבית או בחצר. יום אחד הלכתי ברחוב והחייל הבריטי גירש אותי הביתה, אמרתי לו שאני רוצה לקנות לחם אז הוא צעק עלי שאחזור הביתה. הבריטים היו מסתובבים עם הרובה ומאיימים עלינו שנכנס הביתה, אבל אנחנו היינו ילדים וגרנו בחדר אחד, לא יכולנו להישאר בבית, רצינו לשחק קלאס ולא יכולנו, הם היו צועקים עלינו ואנחנו היינו בורחים.

אני זוכרת שהייתה מלחמה, אני הייתי קטנה אבא שלי לקח אותנו לבית ספר "תחכמוני", התחבאנו בבית הספר עד שהיה שקט. אחר כך הוא לקח אותנו לצפון תל אביב בגג הייתה מכבסה אבא שם וילון וישנו במכבסה על הגג עד שנגמרה המלחמה.

בילדותי אהבתי לשחק בחמש אבנים שיחקנו בשכונה בתל אביב קפיצה בחבל ומחבואים. הלכתי לגן ולמדתי בבית ספר עממי לבנות שהיה מול בית הספר הצרפתי "אליאנס". למדנו לקרוא, חשבון ועברית. בבית הספר היה לנו רופא שיניים וגם קיבלנו כל יום ארוחת צהריים. היו לי הרבה חברות בבית הספר. בארץ הייתה תקופת צנע ולכן לא הלכתי לתיכון כי עבדתי ועזרתי להורים.

אירוע שאני זוכרת במיוחד מהילדות, יום אחד הדודה שלי התחתנה כולנו נסענו לחתונה בחיפה נסענו באוטובוסים, זה היה מאוד מרגש כי אז לא היה כסף לנסוע כולם יחד לחתונה וזה חרוט לי בראש עד היום.

בית ומשפחה

בעלי הגיע לארץ מצרפת בשנת 1955 הוא היה שוטר. יום אחד הלכתי ברחוב אלנבי עם חברה ועברתי באור אדום. השוטר ביקש ממני תעודת זהות ולא היה לי. הוא הזמין אותי לרקוד במלון "סבוי" הייתה שם מסיבה של שוטרים. הלכתי איתו ראיתי שהוא בחור טוב, התארסנו ואחרי שנה התחתנו.

התחתנו ברבנות בתל אביב, אמא שלי עשתה לי מסיבה בבית. צילמנו הרבה תמונות של החתונה. שלחתי את התמונות לפיתוח וכל שבוע אמרו לי לבוא בשבוע הבא. אחר כך הייתי עסוקה ולא חשבתי ללכת להוציא את התמונות. עד היום לא הוצאתי את התמונות של החתונה, אין לי תמונות מהחתונה.

גרנו בכובשים ליד הים, ילדתי את בני הבכור ואמא שלי עזרה לי לגדל אותו כי הוא נולד פג במשקל 2 ק"ג ואחר כך ירד 1.8 ק"ג.

בעלי רצה שאכיר את אבא שלו ואת האמא החורגת שלו, הוא עזב את המשטרה ונסענו באנייה לצרפת ונשארנו שם שנה. נסעתי עם רוני הבן הגדול שלי ושם ילדתי את הבן השני שלי, אבי. כשרצינו לחזור הילדים חלו באדמדמת אז חיכיתי עוד חודש עד שהים היו בריאים וחזרתי לארץ לבד עם שני הילדים. בעלי נשאר בצרפת, כדי למכור את כל הדברים הוא חזר אחרי חצי שנה כשמצאתי בית בשכר דירה. בינתיים גרתי אצל אמא שלי, הילדים היו במעון ואני עבדתי כל יום משעה 6 בבוקר עד 6 בערב.

מלחמת ששת הימים

בעלי הלך למלחמה הוא היה בחיל האוויר, נסענו לבת ים להורים שלי כי לא היה לנו מקלט, הייתי בהריון ואני הייתי כל היום במקלט, אבא שלי היה מביא לי אוכל. הוא סירב להיכנס למקלט כי הוא אמר שהילדים שלו בצבא והוא יתחבא? הוא לא הסכים. יום אחרי המלחמה ילדתי את נאווה בתי הקטנה, בבית החולים דג'אני ביפו. דאגתי מאוד שלא יהיה לי בית וגרתי בשכר דירה, ביקשתי מבעל הדירה לקנות את הבית בתשלומים, בעלי היה בצבא ולא ידעתי אם הוא יחזור מהמלחמה. הלכתי עם בעל הדירה לעורך דין ושילמתי על הבית 50 לירות כל חודש בתשלומים. הבית הוא בית קרקע הילדים ישנו בחדר במיטת קומתיים ואני ישנתי עם בעלי בסלון.

הילדים התחתנו בגיל צעיר מאוד, אבי הכיר את אשתו בגיל 18. הם גרים רחוק אני מדברת איתם בטלפון. היום יש לי 11 נכדים אני חוגגת איתם את החגים.

 

סרטון מסכם למפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר

הזוית האישית

לירון אהרון – הרגשתי שהתחברתי לסבתא שלי מאד. סוף סוף היתה לי הזדמנות להכיר אותה לעומק. טלי בבאייב – אני מרגישה שחוויתי חוויה מהנה ומלא חשיבות על החיים של הסבתא נהניתי להקשיב מכל רגע הייתי סקרנית מסיפור החיים, מאוד התחברתי הייתה לי חוויה מרתקת.

מילון

פיתוח תמונות
בעבר פיתחו את התמונות בחנות שהייתה לה מעבדה.

ציטוטים

”הבריטים היו מסתובבים עם הרובה ומאיימים עלינו שנכנס הביתה אבל אנחנו היינו ילדים “

”יום אחרי המלחמה ילדתי את נאווה בתי הקטנה, בבית החולים דג'אני ביפו“