סבתא סילביאן רבקה חן – כבוד ההורים מעל הכל
שמי סילביאן חן, נולדתי בתאריך 5.4.1955 בתוניס שבתוניסיה. הוריי מונט ואברהם נולדו בתוניס.
הנאצים כבשו גם את צפון אפריקה בשנת 1941. אבי היה בן 20 כאשר הנאצים לקחו אותו למחנה עבודה, שם נתנו לו לעבוד בפרך. בכדי לשרוד הוא העמיד פני חולה. פינו אותו למרפאה וכשהגיע למרפאה, הוא ברח ממחנה העבודה וכך הוא ניצל.
ילדותי
נולדתי בתוניס. למדתי בתוניס בבית ספר מעורב, לא היו בתי ספר יהודיים בתקופה זו. בשנת 1964 ברחנו מתוניס והגענו לצרפת. אמי היתה ציונית מאוד ורצתה לעלות לארץ ישראל באונייה שקראו לה תיאודור הרצל ע"ש בנימין זאב הרצל. נקלטנו בנמל חיפה ומשם העבירו אותנו למרכז קליטה בקטמונים ירושלים.
תקופת בית הספר
בבית ספר יסודי למדתי בניצנים ליד אשקלון, לאחר מכן בתיכון חזרתי לירושלים. עברנו מהקטמונים לרמת אשכול. למדתי בתיכון רנה קסין בירושלים. בבית הספר התיכון הכרתי הרבה חברים שהם חברים שלי עד היום. השפה הייתה חדשה לי, ההתמודדות עם הבגרויות בשפה זרה היתה אתגר גדול.
שירות צבאי
שירתי במודיעין בבסיס בעזה. זיכרון שלי ממלחמת יום כיפור: אחי הגדול שירת בחטיבה 7, יצא למלחמה וחבריו נהרגו במלחמה.
הכרתי את בעלי אורי בצבא בעזה. התחתנו בירושלים 1978. נולדו לנו ילדים בירושלים.
חפץ שעובר במשפחה
ישנם צמידים המיוחדים מזהב העוברים במשפחה מדור לדור: מסבתא רבתא של אימא שלי עד לאחותי.
יציאה לגמלאות
עבדתי באגד 40 שנה. יצאתי לפנסיה בשנת 2017 . אני נהנית מהחופש ומתנדבת בעמותה ע"ש חגי ביבי ז"ל ובאגודה למען החייל. בנוסף, אני מטיילת בעולם עם משפחתי ונכדיי.
לקובץ התיעוד המקורי:
הזוית האישית
עידן הנכד המתעד: למדתי המון על סבתא שלי ועל סיפור חייה, על הילדות שלה, על סיפור העלייה שלה לארץ וההתאקלמות של המשפחה בישראל. אני שמח שתיעדנו את סיפורה במאגר המורשת.
תמונה משפחתית עם סבתא
מילון
פמי"משפחה" בצרפתית: famille
אגד
"אגד חברה לתחבורה בע"מ" (לשעבר: "אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ") המוכרת בשמה "אגד" היא חברה המפעילה תחבורה ציבורית בישראל, בייחוד אוטובוסים. עד לסוף שנות התשעים אגד סיפקה שירותי תחבורה ציבורית כמעט בכל רחבי הארץ (למעט בחלקים מגוש דן, באר שבע ונצרת) והייתה במעמד של מונופול. והיא הגיעה לנתח שוק של כ-75% בשיא תקופת המונופול. (ויקיפדיה)