מאגר סיפורי מורשת

הסיפור מתחיל כך: נולדתי ברמת רחל להורי יהושע ואידה. הם היו חלוצים שהוכשרו בהכשרה בפולנייה ועלו ישר לרמת רחל ושם גם התחתנו. הייתה לי ילדות רגילה, בחופש הגדול קייטנה, אבא עובד בפלחה עם זוג פרדות ומחרשה. 

 

שנאתי את החורף, בגלל הקור הנורא כי לא היה לנו חימום ( לא בחדר השינה, לא בכיתת הלימוד ולא בחדר ההורים). זכורה לי "השבת השחורה" שבה האנגלים ששלטו אז בארץ הקיפו את גדרות הקיבוץ, נכנסו לקיבוץ אסרו את כל הגברים והעבירו אותם למחנות מאסר.

בתאריך ה' באייר תש"ח 1948 הוקמה מדינת ישראל. באותו לילה פינו אותנו באוטובוסים לירושלים, כיוון שכוחות צבא מצרים וירדנים עמדו לכבוש את הקיבוץ. בירושלים שכנו אותנו בבית ספר גדול, שם בילינו את המצור על העיר וספגנו הפגזות יומם וליל.

בהפוגה הראשונה פניו את הנשים והילדים בדרך "בורמה" לבית ספר ברעננה, שם היינו עד סוף מלחמת השחרור.

 

לאחר נדודים במחנה המעפילים בעתלית ובגבעת השלושה החליטו הורי לעזוב את הקיבוץ ולעבור למושב מרחביה, שם עבד אבי בטרקטור בשדות המושב. אני השתלבתי יפה בבית הספר ובחברת ילדים בגילי. כעבור שנה פוטר אבי מהעבודה ונאלצנו לעבור לפתח תקוה, שם אבי עבד כשומר לילה ואני עברתי ללמוד בבית הספר "עמל". גם כאן לאחר שנה נאלצנו לעזוב את פתח -תקוה וחזרנו לרמת רחל, ואני כבר בן 15. ברמת רחל למדתי גם כן בבית ספר "עמל" בירושלים. שם סיימתי את לימודי והתגייסתי בגיל 18 לצה"ל.  

 

התגייסתי לצה"ל בשנת 1955, לפני כ-61 שנה. לאחר טירונות הוצבתי לקורס טייס ושם למדתי להטיס מטוסי בוכנה עם פרופלור וגלגל זנב. הקורס היה (ועדיין) קשה וארוך ומסיימים אותו מעט אנשים.

השלב המתקדם הוא על מטוסי סילון מסוג "מטאור", שטס מהר מאוד ומגיע לגובה רב. הטיסה בו מחייבת זריזות מחשבה ותגובות מהירות. והנה הגיע היום הנכסף, ה-23 באוקטובר 1957, יום מסדר הכנפיים ודרגות הסג"ם. לאחר מסדר הכנפיים הוצבנו לקורס אימונים מבצעיים שבו לומדים את המערכות המבצעיות ותורת הלחימה במטוס. כטייסי קרב הוצבנו לטייסות המבצעיות ואני הוצבתי בטייסת 101 המפורסמת, מטוסי "מסטר".

לאחר תקופות לימודים עברתי להדריך בבית ספר לטיסה בתל-נוף, שם הייתי בין המדריכים הראשונים על מטוסי סילון מסוג "פוגה" שנכנסו אז לבית הספר.

 

מלחמת ששת הימים„           

לאחר סיום ההדרכה עברתי לטוס על מטוס מיראז' החדש והחדיש. לאחר מס' פעולות תגמול בעיקר בסוריה, ולאחר תקופת המתנה של 3 שבועות, פרצה מלחמת ששת הימים בה הפתענו את חיל האוויר המצרי„            והשמדנו את מטוסיו על הקרקע. לאחר מכן גם את חילות האוויר של סוריה,„ לבנון וירדן. בהמשך סייענו לכוחות הקרקע בכיבוש: חצי האי סיני, הגדה המערבית של הירדן ורמת הגולן.„ בקרבות אוויר הפלתי 3 מטוסי אויב: "הנטר", "סוחוי 7" ו-"מיג 19".

 

לאחר מלחמת ששת הימים מוניתי לפקד על טייסת סופר מסטרים, טייסת 105. לא הספקנו לנוח על זרי דפנה וכבר פרצה מלחמת ההתשה, שהייתה הארוכה במלחמות ישראל וכשמה כן הייתה – קשה ומתישה. נדרשנו גם להתאמן וגם לבצע מאות גיחות הפצצה, ביום ובלילה ובעיקר מעבר לתעלת סואץ. חיל האוויר היה אז ארטילריה מעופפת, אשר נתנה מענה לנחיתותו של צה"ל בארטילריה. מטוס הסמב"ד היה מצויד במנוע צרפתי שגרם להרבה תקלות והוחלט להחליפו במנוע אמריקאי חדש שהיה במטוסי הסקייהוק. בנוסף הותקנו במטוס נושאי פצצות חדשים שאפשרו לשאת 18 פצצות, במקום 8 שהיו קודם לכן. קיבלנו מטוס חדש, אמין יותר וטוב יותר. סיימנו את המלחמה כשמחצית מטוסי הטייסת צוידו במנוע החדש, וכל זה, תוך כדי לחימה. באוגוסט 1970 הושגה הפסקת אש כששני הצדדים היו על הקרשים. אנו יצאנו מלאי גאווה וסיפוק מההישגים של הטייסת.    

 

בשנת 1958, ב-6 בחודש אוגוסט, נישאתי לבחירת לבי, ורדית לבית וויס.„ באותו זמן גרנו בירושלים בביתה של סבתא רבתא, גרטה – שם גם נולדה בתנו הבכורה, יעל, בשנת 1962. באותה שנה עברנו לגור בבסיס ח"א "חצור", שם נולד בשנת 1965 בננו שי. משם נדדנו בין בסיסי חיל האוויר "תל נוף" ושוב חזרה ל-"חצור", שם נולד בשנת 1970 בננו רמי. לבסוף עברנו לגור בבסיס רמת דוד שם נולדה בתנו תמר, בשנת 1972. ילדינו גדלו במחנות חיל אוויר הישראלי ובהלצה קראנו להם – "יוצאי מחנות".„                    

 

תפקידי הבא היה סגן מפקד בסיס רמת דויד, אותו מילאתי במשך שנתיים. בנוסף עברתי הסבה על מטוס „         ה-"פנטום" החדיש במטוסי ח"א.„ באותה תקופה עסקנו בלקחים ממלחמת ההתשה ובעיקר תקיפת טילי קרקע אויר, כדי לפנות מכשול קשה בפני מטוסינו. לאחר מכן מוניתי לפקד על יחידת הבקרה 506 אשר על הר מירון.„     (המקום הכי יפה בארץ).„ ושוב, כעבור 3 חודשים פרצה מלחמת יום הכיפורים!!!„

המלחמה פרצה וכולנו מכירים את הסיפור שצה"ל הופתע כאשר המצרים והסורים הזיזו כוחות אדירים לגבולות ומטוסיהם תקפו את מוצבי צה"ל.„           

 

סוף דבר„           

מזה 13 שנים, לאחר 3 מלחמות כטייס קרב ו-25 שנים כטייס אזרחי באל-על, פשטתי את מדי הטייס. שבע-מעשים אני מבלה בחיקה של משפחתי האהובה.„ לפני 5 שנים עברתי לגור ב-"דיור מוגן" (מומלץ לאנשים מבוגרים) והיום אני יכול להסתכל אחורה בסיפוק ובגאווה, על התרומה לביטחון ישראל וביטחון משפחתי.

במבט קדימה אני מצפה לעוד שנים טובות של נחת ובתקווה שלא תהיינה עוד מלחמות ושנכדי יוכלו לחיות בשלום בארץ מוכת המלחמות.„

תם ולא נשלם.

  

תשע"ו, 2016