מאגר סיפורי מורשת

סיפור על החיים שלי בקיבוץ גזית כמתנדב.

גדלתי בבית יהודי עם שורשים יהודיים. מאז שנולדתי בשנת 1939 הרגשתי שאני שייך לעם יהודי.

נולדתי בBuenos aires בסביבה של מהגרים עקב מלחמת העולם השנייה בכל אופן הסביבה לא השפיעה על הדת שלי. ב-1967 פרצה מלחמת ששת הימים אני הייתי בבית בארגנטינה ושמעתי ברדיו חדשות מהמזרח התיכון.

בחדשות סיפרו שתל אביב בוערת וירושלים בידיים של העם המוסלמי כי הצבא המצרי והירדני נכנסו לארץ ישראל. מיד קמתי ונסעתי לסוכנות היהודית ורשמתי את עצמי כמתנדב. חודש אחרי, ביולי 1967 הגענו לחיפה באוניה ביחד עם 200 מתנדבים מדרום אמריקה ההפלגה הייתה הפלגה יפה היה נוח עברנו בכל מני מדינות למשל ספרד, פורטוגל, איטליה, ברזיל ועוד… כשהגענו לקיבוץ שלחו אותי לקיבוץ גזית ושם עבדנו ברפת, במטע, במטבח, וגם אספנו כותנה וסידרנו אותה. החיים בקיבוץ היו מעניינים מאוד כי היו חיים אחרים לגמרי ממה שעשיתי עד אז מאוד אהבתי את החיים בקיבוץ גרנו בצריף בלי תנאים ואיכות חיים טובה היינו רחוקים מהמקלחות ומהשירותים וגם מחדר האוכל, לצאת לעבודה כל בוקר מוקדם היה קשה מאוד בגלל שהנסיעה הייתה בטרקטורים לא נוחים והעבודה עצמה הייתה תמיד בשמחה, עם כל החברים. כאשר התנדבתי בקיבוץ היו יחסי שכנות די טובים עם הערבים השכנים והם הזמינו אותנו לחתונות או מסיבות כאורחי כבוד שלהם, תמיד קיבלו אותנו בכבוד ניתן לראות בתמונה למטה.

עבדנו קשה אבל נהנינו מכל רגע. בקיבוץ לא היו כמעט בנים צעירים כי כולם היו בצבא בחודש אוקטובר 1967 הקיבוץ שלח אותי כנציג למפגש של כל המתנדבים שהגיעו ארצה. בירושלים פגשתי אישית את ראש הממשלה לוי אשכול, את שר ההגנה, משה דיין, פנחס ספיר, גולדה מאיר, ועוד…

נסענו גם לקיבוץ שדה-בוקר לבקר את דוד בן גוריון לחצתי לו את היד וזה היה מאוד מרגש, אגדה.

אני חושב שבזמן שהייתי בקיבוץ למשך שנה תרמתי מעצמי ועזרתי למדינה. בשנת 1968 חזרתי לארגנטינה, שם חזרתי לעבודתי הרגילה, עבדתי באוניברסיטה כמנהל בחנות הספרים. לאחר זמן מה הכרתי את אהבת חיי – ריטה ונישאנו בשנת 1969, נולדו לנו שני ילדים בן ובת ובשנת 1973 החלטנו לעלות ארצה אני ורעייתי ושני ילדינו. כעולים חדשים גרנו בכפר סבא לא היו לנו בעיות קליטה אחרי יומיים שלוש שהייתי בארץ התחלתי לעבוד ואחרי זה עבדתי אצל בן דוד שלי, לילדים היה  קצת קשה כי הם לא ידעו עברית אבל מהר מאוד השפה נקלטה אצלם.

בארץ נולדו עוד שני ילדים בן ובת נוספים שמם של ילדיי לפי הסדר הוא: אריאל,דנה,אייל ושני. בהתחלה בסביבה שלי היו עולים חדשים מדרום אמריקה אבל מהר מאוד הכרתי עוד חברים. תמיד נשארו בזיכרונות שלי החיים בקיבוץ עם כל הטיולים שבגללם הכרתי את כל הארץ הזיכרון הכי חזק שיש לי זה שהגענו לירושלים ונכנסנו ברגל דרך שער האריות אותו שער שנכנסו החיילים לשחרר את העיר והגענו לכותל המערבי שעוד היו שם בתים הרוסים (אוגוסט 1967) המראה היה יפה כי חלמתי לראות את הכותל מאז שיש לי זיכרון כי בילדות כל הזמן ההורים שלי דיברו על זה.

בנימין השתתף בתכנית הקשר הרב דורי שנה נוספת ובה סיפר את סיפור אהבתם שלו ואישתו והעלייה לארץ ישראל.

הזוית האישית

קישור לסרטון שהכנו: סרטון