מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

המסע של סבא ממרוקו לארץ ישראל

אני בפוזה עם סבא
סבי במעברת עיר המפרץ שם התגורר בצריף 310
תיאור מסעו המפותל של סבא דוד בדרך לארץ

נולדתי בקזבלנקה שבמרוקו בתאריך 11.5.36 להורי בן שימול אליהו (בן דוד ושרה) ורוחמה (בת רחל ויהודה מלכה). ביתנו שכן ליד השוק ותחנת המשטרה.

למשפחתי הייתה חנות לממכר מוצרי מכולת, זכור לי שהוא חישב פעולות חשבוניות בע"פ ללקוחות שבאו לחנות.

אימי נפטרה בשנת 1944 בלידתו של אחי עמרם, היא הייתה בת 28 במותה. דודתי מרימה (אחות של אימי), שילדה לפני זמן קצר את בנה, טיפלה במסירות באחי עמרם שרק נולד. הייתי בן חמש כאשר אימי נפטרה, נשארנו עם אבי שהיה תלמיד חכם, אני זוכר אותו יושב ולומד תורה, באיזה שלב אבי החל לאבד את מאור עיניו, אך המשיך לשנן מידי יום ביומו את התנ"ך והתפלל בע"פ.

היינו הולכים בקביעות לבית הכנסת שבשכונה, בחודש אלול וחגי תשרי אבי היה תוקע בשופר, תקיעה חזקה שעוררה והרעידה את השומעים וגרמה להם להתרגשות גדולה, אבי נפטר בגיל 34 מדום לב. נותרנו ללא הורים, חמישה אחים. גדלנו בחיק המשפחה המורחבת ואחותי הבכורה סול-שולה עזרה בגידולנו. גם אני נרתמתי לפרנסת המשפחה ועבדתי בחנות נעליים אצל משה בן סימון ולמדתי  את רזי המקצוע ותפרתי נעלים מבד מעוטרות ברקמה.

ההחלטה על עזיבת מרוקו והדילמה

בתחילת שנות ה-50 הגיעו אנשי הסוכנות היהודית למרוקו והציעו לילדים צעירים לעלות לארץ ישראל, מדינת ישראל נתנה עדיפות להעלות ארצה ילדים צעירים ללא משפחות. שמענו רבות על ארץ ישראל והזכרנו אותה כל יום בתפילות.

ההחלטה הייתה לא פשוטה ולא מובנת, למה להפריד משפחות? למה להעלות כל אח ואחות בנפרד? למה לא העלו את כל המשפחה ביחד? למרות הדילמה הקשה, בהחלטה משותפת עם המשפחה, כאמור אני בפעם הראשונה בחיי בגיל צעיר מאוד, עוזב את מקום הולדתי ומשפחתי, ילד יתום שנוסע לבדו ומשאיר מאחוריו את המשפחה בידיעה שאני הולך למקום לא מוכר. היו חששות וספקות אך הרצון העז לעלות למולדת אבותיי גבר על הכל.

תמונה 1

תחילת המסע

המסע היה לא פשוט, אני זוכר את הגעגועים העזים לאחיי, נסענו מקזבלנקה במשך ימים רבים, עד שהגענו למרסי בצרפת, שם היה מחנה מעבר גדול לכל העולים ובתאריך 16.1.52 הוצאה לי תעודת מסע ומשם נסענו לא"י. בתעודת המסע שהונפקה הופיעו מס' שגיאות, שם הורי ברישומי משרד הפנים הם רבקה ויוסף, כאשר שמות הורי הם אליהו ורוחמה. גם שם המשפחה שונה. כנראה הפקיד שרשם את תעודת המסע רשם את מה ששמע "בנסימן", כאשר השם המקורי שנרשם על מצבת אבי הוא "בן שמול". בתקופה ההיא רשמו הכל ידנית, לא היה ממוחשב וידוע שהיו המון שגיאות ברישומים.

ההגעה לארץ ישראל הגעתי לנמל חיפה בתאריך 2.3.52 באוניה "ארצה", למדינה צעירה בת ארבע שנים בלבד, מדינה שקלטה עשרות אלפים של עולים שהגיעו מכל קצווי תבל. הרגשתי שהגשמתי חלום להגיע לארץ אבותינו. שהיתי במחנה עליית הנוער בנתניה, ובתאריך 30.5.53 עברתי למוסד החינוכי ברמת הדסה. לבסוף הועברתי לקיבוץ הדתי שדה אליהו שם שהיתי מס' שנים. ושם למדנו מקצועות כלליים, לימודי חקלאות ולימודי קודש.

מאוד אהבתי  ללמוד, למרות כל החששות השתלבתי די מהר במקום ואהבתי את חיי החברה, גדלתי והתחנכתי בקיבוץ הדתי שדה אליהו שנמצא בעמק בית שאן, ונשארתי שם עד  לגיוסי לצה"ל באוגוסט 1955.

איחוד משפחות בישראל מאחר והעלייה הייתה לא חוקית, לא יכולנו לעלות כמשפחה ביחד. כל אחד מאחי עלה בנפרד וזה גרם לנתק בין האחים. אני הגעתי ארצה במרץ 1952 לקיבוץ שדה אליהו, אחי מימון הגיע בספטמבר 1951 לישיבת שדה חמד, אחי עמרם הגיע ביוני 1956 והגיע לכפר סיטרין, אחותי שולה ואחי מאיר עלו ביחד בדצמבר 1956. כאשר אחותי הבכורה הגיעה לארץ, הייתי כבר בעת שירותי הצבאי, נפרדנו כשהייתי ילד ולאחר נתק של ארבע שנים כשהגיעה לארץ היא עברה מיישוב ליישוב ודאגה לאסוף את כולנו, וכך התאחדנו מחדש.

 

קישור לסיפורה של סבתא שמחה

 

המצגת המלאה:

 

הזוית האישית

לא הספקתי להכיר את סבי וסבתי, ובעבודה זהו חקרתי, ושמעתי סיפורים רבים מפי אימי ודודתי, על סבא וסבתא שלי כיצד הם עלו לארץ ועל הדרך הארוכה והקשיים שהם חוו בדרך כדי להגשים את החלום שלהם. כאשר אני קוראת שסבא וסבתא היו יתומים בגיל צעיר, התחברתי לצער ולכאב שלהם, והיה לי מאוד קשה לדמיין את כל התהליכים הרגשיים שהם עברו וכיצד הם נסעו לארץ רחוקה לבד ללא משפחה והורים בספינה, האם הם פחדו? האם הם בכו? מה הם עשו שהרגישו שהם לבד? היה לי מאוד קשה לתאר את עצמי במצבים אלו. ועל כך אני מאוד גאה בהם ואומרת להם שהם אמיצים ושאני אוהבת אותם מאוד . למדתי מעבודה זו שצריך לדבוק במטרה ולהגשים את החלומות שלך, גם אם הדרך קשה מאוד הדבר ניתן להשגה. למדתי על הקמת מדינת ישראל בעשור הראשון, שקלטה עלייה מכל הארצות, שהגיעו משלחות של נערים ללא משפחות. ולמדתי זאת מהסיפורים של סבי וסבתי הכתובים בעבודת שורשים. למדתי שבזכות אותם עולים, שבאו והתיישבו ובנו את הארץ במו ידיהם, סללו כבישים ובנו בתים, בזכותם המדינה שלנו קמה.

מילון

מעוטרות ברקמה
רקמה היא מלאכת יד שבה יוצרים קישוט על-גבי בד באמצעות שזירת חוט צבעוני בתוכו באמצעות מחט

ציטוטים

”הרצון העז לעלות למולדת אבותיי גבר על הכל.“

הקשר הרב דורי