מאגר סיפורי מורשת

סבתי נולדה בארגנטינה  בתאריך ה-14.3.1949, אבל מפני שהפקידים בקושי ידעו קרוא וכתוב נרשם לה בתעודת הלידה שהיא נולדה  ב-20.3.1946 .

שמה המלא היה רחל מרי. כולם היו קוראים לה רחליטה, ובסופו של דבר נקראה על ידי כולם בכינוי ליטה.

סבתא גדלה עם ארבעה אחים: חיים ,ששם הכינוי שלו היה מיטו, האח הבוגר במשפחה שגדול ממנה בכ-20 שנים; אדולפו, הגדול ממנה בכ-14 שנים (נשוי לבטי); ודליה, ששם הכינוי שלה הוא קוקה, (הייתה נשואה לאיציק שנפטר וגרה בקיבוץ שמרת בו סבתי גרה). סבתי ליטה, נשואה עכשיו לג'ורג ולפני הגירושים הייתה נשואה לאביו של אמי, משה ז"ל.

סבתי ומשפחתה  התגוררו בכפר קטן בתוך קורדובה שנקרא "קרוז דל אחה", פרוש השם הוא: הצלב של הגלגל של עגלת הסוס. לאביה הייתה חנות רהיטים וסבתי עם חברתה ליליאנה היו משחקות שם הרבה. הן היו מסתתרות בארונות ומדמיינות שאלו היו ארמונות ודברים רבים אחרים.

סבתי סיפרה לי שאשת נשיא ארגנטינה, אוויטה פרון הגיעה ל"קרוז דל אחה". אוויטה והפקידים שלה חילקו צעצועים לכל הילדים. אביה של סבתי אמר לה לא לקחת מהצעצועים “כי אנחנו יהודים״ סבתא לא כל כך הבינה למה, הרי כל הילדים רצים לעבר הצעצועים ולוקחים אותם?

היא שאלה את אביה "אבא מה ההבדל בין יהודים לבין אנשים אחרים?". אביה לא ענה והם הלכו מהמקום. אביה היה ניצול שואה שברח באמצע המלחמה מפולין לארגנטינה, ולכן היה לו חשוב להישאר נאמנן לדת היהודית ולא להיפתח לדתות אחרות ובגלל זה הוא לא הסכים לה לקחת מתנות מגויים.

הזוית האישית

עדי: היה לי מאוד מעניין לעבוד עם סבתי. למדתי עליה המון דברים חדשים, אני מאחל לה שתחיה כמה שיותר ואני אוהב אותה מאוד.