מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי נולדה בשנת 1941 בעיר 'פשקני' ברומניה, אחות לאח תאום וארבעה אחים גדולים מהם.

סבתא נולדה בזמן המלחמה, והמשפחה נדדה ממקום למקום, כדי לברוח מהגרמנים. בכל מקום התגוררו זמן קצר, ההורים עבדו בעבודות מזדמנות, האחים הגדולים עזרו בפרנסת הבית וסבתא שלי ואחיה התאום היו עם אמא שלהם בעבודה. אבא שלה היה פעיל פוליטי נגד השלטון, וזאת סיבה נוספת לנדידה ממקום למקום. אבא שלה נעדר ימים ושבועות מהבית, כדי לעבוד ולהמשיך את פועלו ואמונתו ממקום בטוח.

בסיום המלחמה, בחיפוש אחר מקום קבע, השתקעו בכפר שבו פעלה בסתר תנועת אנטי יהודים. אחד הזיכרונות הראשונים של סבתא שלי, הוא סביב גיל חמש, באירוע בו אחת הפעילות בתנועה נגד יהודים, ניסתה לפוצץ את הבית בו ישנו סבתא שלי, אמא שלה וכל האחים. במזל גדול, נעשתה טעות עם חיבור חומרי הנפץ, ורק המחבלת נהרגה. הגג של הבית בו ישנו עף, והם עפו מהמיטות מעוצמת הפיצוץ. במהלך כל הלילה, עזרו להם תושבי הכפר ,והביאו דליי מים לכבות את השריפה ודאגו להם.

לאחר אירוע זה, המשפחה עזבה את המקום והתמקמה בעיר 'פיאטרה ניימץ'. סבתא שלי הלכה לבית ספר, רקדה ריקוד אמנותי בילדותה, ואהבה בעיקר לכתוב סיפורים.

האהבה לכתיבת הסיפורים נמשכה כל השנים, וסבתא יצרה יומן אישי, שכתבה בו זיכרונות מהילדות ששמעה מאחרים, משפחה וחברים, על התקופה לפני שנולדה, וגם על שנותיה הראשונות כשעדיין לא זכרה אירועים. היומן המשיך עם סיפורים מגיל חמש בערך, שבו התחילה לזכור והעלתה על הכתב חוויות, זיכרונות ושאר סיפורים מילדותה והתבגרותה.

לאחר פטירת אבא של סבתא שלי, האחים שלה החלו לעלות לארץ, ושמרו על קשר באמצעות מכתבים. סבתא שלי נשארה ברומניה כמה שנים נוספות, כדי לחכות לאישור עליה לארץ ישראל, עבור אמא שלה, כדי שתוכל לטפל בה ולעבור את המסע יחד.

בשנת 1964 בגיל עשרים ושלוש, עלו לארץ סבתא שלי ואמא שלה, בטיסה לאיטליה ומשם באוניה במשך שלושה ימים.

את היומן שכתבה סבתא היא נאלצה להשאיר ברומניה אצל חבר קרוב, כי פחדה שייקחו לה את היומן ביציאה מרומניה. היו שמועות על חיטוט בחפצים אישיים, ולקיחה של חפצים בעלי משמעות, ובעיקר כאלה המתארים את החיים ברומניה, וכוללים סיפורים לא מחמיאים וקשים. החבר הבטיח לה שישמור מכל משמר על היומן, ויביא לה את היומן כשיעלה לארץ או ישלח אותו בזמן אחר.

סבתא שלי הייתה באולפן ללימוד עברית ברמת השופט במשך חמישה חודשים. היא שמרה על קשר עם החבר הקרוב, וחיכתה לעלייתו לארץ כדי לקבל את היומן ,ולהמשיך לכתוב בו ואולי לפרסם את הסיפורים הכתובים בו. החבר עלה לארץ בשנת 1974 בערך, ולהפתעת סבתא שלי, מסתבר שהיומן אבד ומעולם לא נמצא והיא לא קיבלה אותו בחזרה.

סבתא התחתנה עם סבא שלי בשנת 1965 ונולדו להם שלוש בנות – איריס, מירי וליאת – אמא שלי.

סבתא המשיכה עם השנים לכתוב סיפורים ושירים בחרוזים. ליום הולדת שמונים הכנו לה הפתעה, והוצאנו ספר שירים עם כל מה שכתבה, לאורך השנים. זיכרון נוסף שנשמר מתקופת הילדות, הוא מאכלים ומאפים שסבתא שלי מומחית בהם.

הזווית האישית

אביה: לאורך השנים אני שומעת סיפורים רבים מסבתא שלי, על שנות ילדותה, והתבגרותה, והעלייה לארץ. אני נהנית להקשיב תמיד, כמו בפעם הראשונה. את הסיפור שבחרנו להציג כאן, לא שמעתי עד הרגע הזה. ונהניתי מהעבודה המשותפת.