מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים בתוך השכול

מרגלית ונכדה שקד
בן כובאני
סיפורו של בן

גדלתי במושב תנובות למשפחה בת 10 ילדים. 5 בנות ו-5 בנים. ילדות לא פשוטה. היו לנו שני חדרי שינה לילדים אחד לבנות ואחד לבנים והיינו צריכים להתחלק בהכל (בגדים, נעליים, ילקוט, תמרוקים וכו') אך למרות הקושי היה מאד כיף לגדול במשפחה גדולה לצידם של אחים רבים, לשחק ולשתף אותם.

ב-1982 במלחמת לבנון הראשונה נהרג אשר, אחי, כשהוא בן 19 בלבד. אני כבר הייתי נשואה עם ילדה בת שנה וחצי. (שרית אמא של שקד). בהריון השני חלמתי את אשר אחי קורא לי תוך כדי שהוא מתרחק ממני. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, חשבתי שהוא רוצה שאקרא לתינוק על שמו ואז פחדתי נורא שמא חס וחלילה הוא גם ילך ממני צעיר. אז קראתי לו "בן". לימים בן גדל והגיע לצבא, בבקו"ם ביקשו מבן להתפנות להנדסה קרבית ובן סירב אז הכניסו אותו לשלושה ימי מעצר. לאחר שלושה ימים הוא עדיין היה בשלו, ואז החליטו לדחות לו את הגיוס לשלושה חודשים לגיוס של גולני.

בן מאוד אהב את השירות שלו בגולני בגדוד 51, הוא הסתובב בשכונה עם המדים כמו טווס. לאחר כשנתיים בשירות הגדוד תפס קו בגבול עזה, והם נכנסו לתוך עזה לחפש מנהרות ואמצעי לחימה שונים. באחת הכניסות הייתה היתקלות עם מחבלים ובן שהיה קלע חוד קיבל כדור בכתף ונפל, הפינוי של בן נעשה תחת אש, בן נהרג במקום.

תמונה 1
בן כובאני

בן היה מאוד דומיננטי במחלקה שלו, נערץ ואהוב מאוד על כולם. לבן היו קשיים פיזיים במהלך השירות. ולכן המפקד שלו לקח אותו לשיחה ורצה להבין מה המניע שלו להישאר ביחידה למרות הקשיים שהיו לו, ואז בן הרכין את ראשו ובעט בקרקע וענה "בגלל זה" (בגלל האדמה/הארץ בה אני גדל).

לימים סיפר המג"ד מקרה שקרה במסע של "מעלה גולני" לחרמון, באמצע המסלול הוא ראה את בן יושב עייף ואז המפקד התיישב לצידו וסיפר לו שאת המסלול הזה עשו גולני במלחמת יום כיפור וכבשו את החרמון. אז הוא ראה את בן קם נעמד על רגליו והמשיך במסלול עם המון כוחות ואנרגיה כאילו לא היה עייף לפני רגע. מכאן אנחנו למדים שמה שמניע אותנו זה לא הכוח הפיזי אלה המנטלי.

בן נהרג ב-17.10.07 בן 21 היה. מאז חיינו השתנו, יש לנו קשר הדוק עם המפקדים שלו והחברים למחלקה שהפכו לחלק בלתי נפרד ממשפחתנו, הם עוטפים אותנו בחום ואהבה (הם אומרים שאנחנו עוטפים אותם), אחד החברים מצלצל כל שישי וערב חג.

הדרך שלי להנציח את בן היא בהתנדבות בבא"ח גולני, מאז נפילתו של בן אני מתנדבת במטבח ארבע פעמים בשבוע. אני מאוד נהנית לבשל שם לחיילים, אני אומרת שכל חייל שאוכל מהאוכל שהכנתי כאילו שבן אוכל וזה ממלא אותי באנרגיות כל יום מחדש. גם הכנסנו ספר תורה לזכרו של בן לבית כנסת בשכונה. וגם יש כיכר על שמו של בן בכניסה לשכונה. דרך נוספת להנצחה, במשך עשר שנים התקבצו כ-200 איש (משפחה חברים וחיילים) למסע לזכרו של בן, בכל שנה המסלול היה במקום אחר בארץ.

יש לנו עוד שני ילדים בבית, שרית ועידו שהתחתנו והביאו לנו נכדים חמודים. ואחד מהם זה שקד הבן של שרית שתיעד איתי יחד את הסיפור.

בעלי השתתף גם הוא בתכנית הקשר הרב דורי השנה, עם נכדתינו הדס וסיפר את סיפורו

הזוית האישית

סבתא מרגלית: התרגשתי מאוד להשתתף בתכנית יחד עם נכדי שקד. בעלי השתתף אף הוא בתכנית עם נכדתנו הדס.

הנכד שקד: נהניתי מאוד עם סבתא בכל המפגשים בבית הספר והיה לי מאוד כיף איתה.

מילון

בא"ח
בסיס אימונים חטיבתי

ציטוטים

”הכוח המניע אותנו הוא לא הכוח הפיזי אלא הכוח המנטלי“

הקשר הרב דורי