מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

NE PAS PERDRE LE CAP – לא לאבד את הדרך

אני וסבתא עם אחותי הגדולה אליאור
סבא וסבתא בחתונה
חזרה לשורשים

אני נולדתי בטוניסיה בעיר פריביל. המשפחה של אימא שלי הגיעה מספרד בזמן האינקוויזיציה ומשפחת אבי ממזרח אירופה.

הורי עזבו את טוניסיה לפני עצמאותה בשנת 1955. בתחילה הורי רצו לבוא ארצה אך בסופו של דבר עברו לצרפת.

גרנו בטולוז, עיר בדרום צרפת, בגלל העבודה של אבי ושם גרנו כמה שנים. דודותיי וסבתי שעלו ארצה עברו לטולוז בגלל התנאים הקשים והרעב. אחר כמה שנים עברו לאוש, עיר קטנה, בגלל העבודה של אבי. אמי לא רצתה להישאר באוש כי לא היה שם אפילו יהודי אחד, ולכן עברנו לצפון פריז, שם למדתי שלוש שנים. אחר כך עברנו למרכז פריז, שם סיימתי ללמוד ולמדתי רפואה.

לא היינו דתיים מאז שעזבנו את טוניסיה וב"ה התחתנתי אם איש דתי שלמד בישיבה, היו לנו 3 בנים: מיכאל, יוסף ובנימין. גרנו בשכונה ה 15 ושם נשארנו 50 שנה.

בעלי אהב מאוד את ארץ ישראל, היינו טסים לפחות פעם בשנה ארצה. בנינו עלו ארצה אחרי הלימודים.

אחרי העליה של בננו האחרון רצינו לעלות ארצה אבל בעלי חלה ובגלל הטיפולים הקשים התעכבנו בצרפת כמה שנים.  בעלי היה במצב קשה אבל בכל זאת רצה לעלות ארצה אז עלינו. גרנו בירושלים קרוב לילידים ולנכדים אחרי שישה חודשים בעלי נפטר.

עכשיו אני גרה בירושלים וטסה לבקר את הוריי בפריז כל חודש.

 הזוית האישית

היה מאוד כייף

מילון

NE PAS PERDRE LE CAP
לא לאבד את הדרך

ציטוטים

”כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל“