מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא תקוה, נולדתי בשנת 1945 להורים שלי טובה וסלים בבגדאד שבעיראק. אימא שלי, טובה, נולדה בבצרה שבעיראק ולא ידוע תאריך לידתה, כיוון שבעיראק לא הנפיקו תעודות לידה. היא התחתנה בגיל 14 והייתה עקרת בית. אבא שלי, סלים, נולד בבגדאד והתחתן בגיל 16, היה בעכו מוכר ירקות ואחרי כמה שנים הפך לסוחר.

השם שלי הוא תקווה, אבל לפני שעליתי לארץ היה פוריאל, פירוש השם הוא "פרי האל". אני הבת הצעירה למשפחה שמנתה שבעה אחים ואחיות, שמותיהם: איציק ז"ל, יואל ז"ל, צביקה, גרשון, עליזה ורותי. עליתי ארצה כשהייתי בת חמש עם משפחתי בשנת 1950, פרט לאבי שהצטרף אחרי שנתיים מכיוון שעבר לפני כן בטהרן שבפרס (איראן). אחרי שעלינו התגוררנו בעכו. אני למדתי בבי"ס יסודי ויצמן בעכו ובתיכון למדתי בקריית-חיים. אחרי כן שירתי בשירות חובה בצה"ל בחיל הקשר, ובמילואים נלחמתי במלחמת ששת הימים כקשרית. אחרי הצבא עבדתי כפקידה בביה"ס לקציני הים בעכו, ולאחר מכן התחתנתי עם גדי (סבא של אורי) בגיל 24. ילדתי את יובל (אבא של אורי) ואחרי שנה נולדה אורית (דודה של אורי). אחרי כמה שנים במהלכן גידלתי את ילדיי בבית, מצאתי עבודה כפקידה בדואר בקריית מוצקין, שם אני עובדת עד היום.

סבתא תקווה בטיול

הזוית האישית

הנכד אורי כהן: הייתה לי חוויה מאוד מיוחדת ומהנה עם סבתא.