מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

53 שנים בדינמו קייב

ליאוניד, אריאל והאלבום
ליאוניד בילדותו
גם כשעליתי המשכתי לנסוע לעבוד באוקראינה

ילדות וחיי בברית המועצלות

נולדתי ב-4 באפריל, בשנת 1937, בבירת אוקראינה, קייב.אבי, חיים, היה מורה למתמטיקה, אמי, רחל יוכבד, הייתה עקרת בית והייתה לי גם אחות גדולה ששמה היה דבורה.

בשנת 1941, כאשר הייתי בן 4, התחילה מלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה נהרגה כמעט כל משפחתו של אבי. ברחנו לעיר קוובשב וחיינו שם עד 1943. כאשר קייב שוחררה מהנאצים, חזרנו לשם (לקייב) וניסינו לחזור לשגרה. בשנת 1944 התחלתי ללכת לבית הספר וסיימתיו בשנת 1954.

כשמלאו לי 14 שנים, התחלתי לשחק בקבוצת הנוער של "דינמו קייב" בכדורגל והמשכתי עם הכדורגל עד 1990.

בדינמו קייב

בדינמו קייב

תעסוקה ולימודים

לאחר סיום הבית הספר, ולאחר שעשיתי בגרות, הלכתי לעבוד כי אבי מת ומצבנו הכלכלי התדרדר ולכן לא היו לי אמצעים ללמוד באוניברסיטה. לאחר זמן מה, הלכתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה בקייב ובזמן לימודיי שם, עבדתי כפועל בעבודות מזדמנות. עבדתי בתחומים שונים. לאחר שסיימתי את האוניברסיטה, התקבלתי לעבוד במפעל לתיקון כלי רכב כמהנדס טכני. זאת אומרת, שאני החלפתי ובדקתי את הרכיבים הטכניים במכוניות. עבדתי במפעל זה 10 שנים.

אז עברתי למפעל אחר באותו תפקיד. שם קודמתי למנהל מחלקת ייצור ואז קודמתי למנהל מחלקה כללי ולבסוף הייתי סגן מנהל המפעל, שבו עבדו 3200 פועלים ומהנדסים ביחד. במפעל הזה עבדתי עד 1990.

החיים בברית המועצות

בשנת 1962, נישאתי לאבלינה פלטניק ונולד לנו בן שקראנו לו יבגני יעקב.בשנת 1974, נולדה לנו גם בת, ולה קראנו ירוסלבה.

לאוניד ואבלין

לאוניד ואבלין

חיינו בברה"מ היו טובים למדי: עבדנו בעבודות שמצאו-חן בעינינו והיו לנו הרבה חברים שם.אני גם אימנתי את קבוצת הנוער של "דינמו קייב" בזמני החופשי. אני וחניכיי עדיין שומרים על קשר.

שנים אחרונות באוקראינה

בשנותיי האחרונות, עבדתי במפעל "וולקן" לייצור מוצרי גומי לשימוש טכני בתפקיד סגן מנהל.

 

למה עלינו לישראל?

בשנת 1989, הייתה אפשרות לנסוע לקנדה, שם גרה אחותי, שמזמן לא הייתי בקשר אתה, בגלל שהממשלה לא הרשתה לצאת מברית המועצות. בקנדה גרים כיום רוב משפחתנו, מאחר שב-1920 היגרו לשם דודיי יחד עם ילדיהם. רוב חיי הוריי היו מעורבים ביידיש בגלל שהייתה תרבות שלמה ביידיש: תיאטראות, מוסדות אקדמאים, הייתה חקלאות יהודית שממנה הרוויחו הרבה יותר כסף מחקלאות רגילה ויידיש הייתה השפה המדוברת.

בשנת 1938, התחילו הניסיונות לעקור כל זכר לתרבות היהודית: נאסר ללמד בבית ספר ביידיש, והיהודים הורדו ממעמדם הגבוה. כל זה הגיע לשיאו כאשר הועד היהודי האנטי-פשיסטי פוזר, בליל 13 הסופרים ( 12 לאוגוסט, 1952), שבו נרצחו סופרים ואנשי רוח יהודים, ואף כאשר האשימו האשמות שווא ברופאים יהודים. כל זה קרה לאחר שמלחמת העולם השנייה הסתיימה, כחשבנו שרדיפות היהודים והאנטישמיות הסתיימו.

בנוסף, הרגשתי שכבר המצב הביטחוני התערער, ואנחנו צריכים לשנות את חיינו. מה שכיוון אותנו עוד יותר זה שבשנת 1989, אשתי נסעה עם תלמידיה למחנות בוכנוולד ולרבנסברוק (המשפחה של הורי אשתי נהרגה בשואה, אך אביה של אשתי שרד כי היה בחזית בצבא הרוסי.) ושם, במחנות, היא התוודעה לראשונה ליהדות. בגלל זה רצינו לחזור לשורשים ולישראל.

  

 

 

 

 

 

 

 

שנים ראשונות בארץ

כאשר עלינו לארץ, עבדתי בתור שומר בגן ילדים ואשתי לימדה בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל".

כאשר התאקלמנו בארץ, הוזמנתי להמשיך לעבוד באוקראינה ועבדתי לסירוגין באוקראינה ובישראל.

בשנת 1992, יצאתי לפנסיה בגלל מחלה.

בזמן זה נוסד ארגון עולי אוקראינה בישראל ומשנת 1997 עד היום אני היו"ר של סניף חולון.

בשנת 1999, בתי התחתנה ולאחר זמן קצר גם בני התחתן.

חתונות של הילדים, בישראל

חתונות של הילדים, בישראל

החיים בארץ

בשנה זו, עברתי ניתוח בלב והייתי על שולחן הניתוחים שבע שעות. בזמן זה, תוך כדי טיפול בי, אשתי, שהייתה מורה מסורה, המשיכה ללמד את תלמידה. היא קיבלה מכתב תודה מהנהלת "מקווה ישראל" על זה שלמרות הניתוח, היא לימדה את תלמידיה כך שרובם הצליחו בבגרות במתמטיקה.

החיים בארץ – הנכדים הראשונים

בשנת 2000, נולדה נכדתי הראשונה ולאחר שנתיים נולד נכדי הראשון. הקשר ביניהם היה מאוד הדוק למרות הפרש השנים ואפשר לומר שהם גדלו ביחד.

הנכדים הראשונים

הנכדים הראשונים

 

הבא גאה

הבא גאה

 

 

 

 

 

 

כיום, אני גר בחולון עם אשתי, אבלינה. יש לי משפחה גדולה.שני ילדים וארבעה 4 נכדים: אלינה, אריאל (שעזר לי לכתוב את המצגת הזו), מיכאל וסימונה.משפחתה של בתי גרה בקנדה אך למרות המרחק, אנו עדין שומרים על קשר.

לסיכום, אני מאוד מרוצה מחיי בישראל בגלל שכאן העתיד של נכדיי.

מילון

דינמו קייב
קבוצת כדורגל מפורסמת שייצגה את קייב, בירת אוקראינה. אחד מגדולי מועדוני הכדורגל המזרח האירופאים בעולם.

ליל 13 הסופרים
בלילה בין 12-13 באוגוסט 1952 הוצאו להורג פעילים של "הועד היהודי האנטי-פשיסטי" - ארגון שהוקם במלחמת העולם כדי לסייע לברית המועצות במלחמתה בגרמנים. רוב הפעילים היו אנשי רוח יהודים מובילים – סופרי ומשוררי יידיש, אמנים, מוזיקאים ושחקנים.

ציטוטים

”בביקור במחנות, אשתי התוודעה לראשונה ליהדות. בגלל זה רצינו לחזור לשורשים ולישראל ולא לנסוע לקנדה.“