מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

1947: השנה של אקסודוס

סבתא ואפרת בבית התפוצות
סבתא רותי בתור חיילת
אקסודוס יציאת אירופה

ההורים שלי, שושנה ומאיר גוטשמידט, ילידי פולין, עברו את מלחמת העולם השנייה בפולין. היו לי שתי אחיות: חנה ואיריס. אבא שלי התגייס לצבא הפולני וכך שרד את המלחמה. אימא שלי חיה מיום ליום תוך מנוסה מתמדת.

אצלנו בבית לא דיברו על העבר. מעט האינפורמציה שאנחנו הילדות ידענו על העבר של ההורים שלנו הגיעה מעבודות שורשים של הילדים או משיחות אקראיות של ההורים עם שכנים, עם קרובי משפחה מעטים מאוד שהיו, או מפליטות פה שהיו קשורות לאירועים, למזג אוויר ולמאכלים. מאחר והורי לא דיברו על העבר לא ידענו על המשפחה שלהם.

לאחר המלחמה נאספו הפליטים במחנות שונים במקומות שונים. ההורים שלי נפגשו במחנה פליטים בגרמניה, נישאו וכעבור זמן נולדה אחותי חנה, שזה השם של סבתא מצד אבא שלי. כשחנה הייתה בת חצי שנה הושלמה הכנת האנייה אקסודוס לקליטת הפליטים שחיכו במחנות המעבר. הוריי, יחד עם עוד ארבעת אלפים חמש מאות פליטים עלו על האנייה בדרכם לישראל סוף סוף. הדרך לא הייתה פשוטה, התנאים היו קשים, הצפיפות הייתה גדולה – וכך גם התקווה להגיע לארץ ישראל, למקום מבטחים, אחרי התקופה הקשה והעצובה שהם עברו.

אני ומשפחתי

תמונה 1

אחותי חנה מספרת: "הייתי בת חצי שנה כשהפלגנו לארץ. אבא מספר שהדרך הייתה קשה מאוד, בכיתי כל הזמן. לא היה לאימא שלי מספיק אוכל כדי להניק אותי, והלחץ של הבריטים מסביב שעקבו אחרי האנייה גם תרם למתח הרב. ואז כשאקסודוס התקרבה לחוף חיפה, הבריטים עצרו אותה מכל עבר ולא נתנו לאוניה להתקרב לחוף. אבא שלי מאיר ניגש אל אייק אהרונוביץ' שהיה רב החובל של האנייה, והציע לו לקחת אותי לידיו ולצאת איתי אל הבריטים כדי לנסות לשכנע אותם לאפשר לפליטי האנייה לרדת בחיפה לחוף מבטחים. הניסיון לא צלח והנוסעים נאלצו לחזור חזרה. ההורים שלי ואני חזרנו לקפריסין."

כשהייתי בת עשר אבא שלי קנה אקורדיון, אני ואחותי חנה הבכורה התחלנו בשיעורי נגינה. ומאז ועד היום אני מנגנת. האקורדיון ליווה אותי לאורך כל הדרך ועזר לי במובנים רבים. כשהייתי בכיתה ח' ניגנתי בימי הולדת בגני ילדים, בעיקר בימי שישי כדי לא להפסיד לימודים. כשהייתי בכיתה ט' בחופש הגדול ניגנתי בקייטנה עירונית והרווחתי כסף. בכסף הזה קניתי לעצמי אופניים חדשים, ומאז ניגנתי בחוגים לריקודי עם, וגם בעבודתי במערכת החינוך בגיל הרך לא נפרד ממני האקורדיון. אבא שלי היה כל כך גאה בי על הנגינה, שבכל הזדמנות שהייתה לו הוא היה אומר לי "נו רותי, תנגני משהו" ואני כמובן לא סירבתי אף פעם. בקיצור – האקורדיון הוא חבר טוב ואהוב מאוד.

הזוית האישית

סבתא רותי: שמחתי להשתתף בתכנית זו, התכנית הוצגה ובוצעה באופן יוצא מן הכלל. זו הייתה חוויה מיוחדת במינה, הזדמנות נדירה להיות עם אפרת בימי שישי ולספר לה סיפורים אישיים מן העבר ובכלל. לשבת יחד באותה כיתה זו לא חוויה שמזדמנת לנו לעתים, אם בכלל!! זאת הזדמנות להודות לכל מי שלקח חלק בתכנית.

הנכדה אפרת: היה לי מאוד כיף להשתתף בתכנית הזו ונהניתי מאוד לשמוע סיפורים על העבר של סבתא שלי.

סבתא רותי עם אפרת בבית התפוצות

תמונה 2

 

סבתא רותי לוסקי תרמה סיפורים נוספים אל המאגר, לקריאתם לחצו על הקישורים: 

סיפור אקסודוס הוא חלק מחיי – רותי לוסקי

רותי לוסקי על ידידה הטוב ביותר

מילון

סרטיפיקט
אישור כניסה לארץ מהבריטים.

אקסודוס
אקסודוס או יציאת אירופה תש"ז הוא שמה של אניית מעפילים שיצאה מחופי דרום צרפת ב-11 ביולי 1947, כשעל סיפונה 4,515 נוסעים ניצולי שואה, במטרה להגיע לארץ ישראל. בין הנוסעים היו 1,282 נשים, 1,561 גברים, 1,017 נערים ו-655 ילדים. הנוסעים לא הורשו להיכנס לתחומי הארץ, והוחזרו בכוח למחנות העקורים בגרמניה, לאחר מאבק מר. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אם את מבשלת אל תמדדי, תעשי ככה וככה“

”מאחר והורי לא דיברו על העבר לא ידענו על המשפחה שלהם“

הקשר הרב דורי