מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

0-70 הזכרונות של סבתי יהודית

אני וסבתא בבית שלי
סבתא רבתא, סבתי ודודתי בחוף בת-גלים
חוויות מחיי מתקופת קום המדינה

סבתא שלי חוגגת השנה גיל 70 ומספרת לי את הזכרונות שלה

הזכרון הכי מוקדם שלי הוא שינה על שמיכה בגיל שלוש למרגלות המיטה. הורי שיצאו לשבת אצל שכנים ופרשו שמיכה ליד המיטה, מצאו אותי לרוב ישנה על הרצפה.

גרנו בבת-גלים בשכון הבריגדה שניבנה למען החילים הישראלים שנלחמו באירופה עם הצבא הבריטי-אנגלי במלחמת העולם ה-2 נגד גרמניה הנאצית. עם גמר המלחמה וחזרתם לישראל שנקראה אז פלשתינה קבלו בתור תודה בית בשיכון הזה. אני זוכרת שזה היה מקום כיפי ונהדר.

נולדתי בתוך מלחמת השחרור שהחלה עם הקמתה של מדינת ישראל והכרזת העצמאות של דוד בן-גוריון. זה היה בנובמבר 1948 ואבי – אשר האן – חייל בדרום, בנגב הנצור שממנו אי אפשר היה לצאת בגלל כל צבאות הערבים שהקיפו את הישובים והקיבוצים הבודדים שהיו שם.

הפעם הראשונה שאבא הצליח לבוא ולראות אותי היה בגיל חודש אחרי תחנונים למפקדו. המפקד אפשר לו לטוס לצפון, לחיפה ביחד איתו באחד ממטוסי הפייפר הקטנים שיצאו מהנגב מפעם לפעם. אחרי כמה ימים חזר לנגב. את הסיפור הזה שמעתי פעמים רבות בילדותי.

תמונה 1

סבא אשר החייל וסבתא שושנה 

אני זוכרת את הילדות שלי שמחה, הרבה משפחות וילדים משחקים כל יום בדשא הגדול.

שנתי הראשונה בכיתה א' בבית – ספר בת-גלים עברה בצורה קצת חריגה. בגלל שהיו המון ילדים בכיתות א' נפל בחלקי ללמוד במחזור שני, בצהריים עד ארבע ולא בבוקר כנהוג. תקופת בית הספר היתה נהדרת. למדנו חקלאות ונסענו כל שבוע לגן כרמית ושם גידלנו ירקות ופרחים שאחר כך לקחנו הביתה, עבדנו בכוורות וטיפלנו בדבורים. בכיתות ז' ח' למדנו מקצוע בשם תזונה ועבדנו לפי תור במסעדה של בית הספר, שם בישלנו כל הבוקר ארוחת צהריים לתלמידי בית הספר שבאו לאכול בהפסקת 12. זה היה כיף גדול.

במיוחד זכורה לי התקופה שלפני ים העצמאות שנחגג בשמחה גדולה. אחד החוגים שהיו לנו היה ריקודי עם וכל השנה למדנו ריקודי מעגל רבים. בערב יום העצמאות נערך ברחוב המרכזי בהדר, רחוב הרצל מצעד המחולות שבו רקדו כל בתי הספר בחיפה לאורך הרחוב. מסביב עמדו אנשים רבים שהסתכלו ונהנו. בסיום המצעד נישארו כולם לרקוד עד אמצע הלילה ואז סיימו כולם במדורות בחוף הים עד הבוקר.

כמובן שכולם הלכו לנוער העובד והלומד שהיתה תנועת הנוער בבת-גלים. במסגרת זו נסענו בט"ו-בשבט לשתול שתילים בכל מיני מקומות בארץ, נסענו לטיולים ברחבי המדינה וכך הכרנו את ארצנו. בשנים אלו לא נסעו משפחות לטיולים עם ההורים. נסענו בחופשים לכל מיני קיבוצים לעזרה בקטיף תפוחים, אגסים, אפרסקים. במשך שבוע שבועים גרנו בקיבוץ עבדנו מארבע בבוקר עד הצהריים, אכלנו איתם בחדר האוכל ובילינו בשאר היום. כך הכרנו את ישראל. קראו לזה מחנות עבודה.

בכיתה ח' נסענו פעם ראשונה לטיול גדול שנימשך שלושה ימים לאילת. לא היו נסיעות לאילת עם הורים לבתי מלון. אילת היתה רחוקה מאוד, לא מפותחת וקטנה. הנסיעה נימשכה כמעט כל היום. ישנו באכסניית הנוער שהיתה שם וטיילנו בכל האזור. חויה אדירה.

זכורים לי מאוד החגים והמנהגים הקשורים בהם. בראש השנה שלחנו בדואר לכל ידידי המשפחה ברכות שנה טובה שבחרנו בכל מיני דוכנים שהיו ברחובות אבא שלי הכין במרפסת כל שנה סוכה מעיצים ואספנו ענפים לסכך בחצרות הבתים. למנהג כפרות קנו תרנגולים ליום כיפור. לפני החגים היו שוחים באמבטיה שלנו דגים חיים שהפכו לדגים ממולאים.בהתחלה עוד בישלנו על פתיליות ובמקרר שמו גוש קרח לקרר את האוכל. כל יום היה מגיע לשיכון איש הקרח בעגלה סגורה מלאה גושי קרח וכל נשות השיכון היה יורדות לקנות אצלנו בלוק, חצי בלוק קרח. בקיץ היה בא מוכר הסברס בוחר לנו ומקלף בשבילנו. החיים היו מאוד פשוטים וכל המוצרים והמאכלים שיש היום בסופר לא היו קימים.

אחד הארועים המרתקים בשנה היה בוקר יום העצמאות, שבו נערך מצעד צה"ל בחיפה המצעד כלל שיירה של רכבי צה"ל טנקים וכל חילות צה"ל במדיהם המיוחדים. המצעד עבר בכביש החוף ומשני צידי הכביש ישבו ועמדו אלפי תושבים שמחים, היה גם מטס של חיל האויר. גרנו בבת-גלים בשכון שהיה צמוד לכביש הזה, והשכם בבוקר יצאנו אבי ואני עם כסאות מתקפלים ושמיכות ותפסנו מקום טוב לצידי הכביש, מאוחר יותר הגיעו אמי ואחי עם סלי פיקניק וממתקים. זה היה בוקר של כיף.

בהמשך בזמן לימודי בסמינר למורות פרצה מלחמת ששת הימים, בסיום המלחמה הייתה שמחה עצומה בגלל הניצחון הגדול, רצינו להכיר את המקומות שנכבשו ותמיד רק שמענו וחלמנו עליהם, נסענו לשכם חברון ועוד, הנסיעה המיוחדת ביותר הייתה בקור בירושלים העתיקה עם כמה מחברותי, על האדמה היו עדין מונחים גדרות התייל שהיו קודם גבול, דרכנו עליהם ונכנסנו לתוך העיר העתיקה ומולנו התגלה הכותל המערבי. כמו כן אני זוכרת ביקור חד-פעמי בעיר עזה ואל-עריש. חבר שקיבל קומנדקר צבאי ליום אחד ועליו ברוח הפתוחה נסענו דרומה, פשוט חלום.

בתחום למודי הכרתי את משה בעלי ונולדו לנו 3 בנות וביניהן ענבר שהיא אמא של רוני נכדתי. הפכתי חלק ממשפחה מיוחדת שהתחילה עם זוג עולים מארה"ב שבאו לישראל בשנת 1924 וחיו במושב בלפוריה, שם גדלו 9 בנות הן התחתנו והתפזרו בכל הארץ.

תמונה 2

משפחת סלצקי בבלפוריה בשנת 1960

עד היום נשמר הקשר ונערכים מפגשים בבית בבלפוריה שנועד למטרה זו בלבד. המשפחה מונה מעל -300 איש. כיום חיה רק הבת הצעירה מתוך התשע והיא בת 95. כולם ניפגשים בחגים, טיולים, חתונות ושמחות ובמיוחד בקייטנה משפחתית שעורכים כל שנה בחופש הגדול במשך שבוע ובה משתתפים כל ילדי המשפחה מגיל 6-18.

במשפחה הפרטית שלי יש 3 בנות ו-10 נכדים ונכדות .

תמונה 3

שלושת האחיות בחתונה של עינבר 

תמונה 4

המשפחה בחתונה של דודתי עינב 

היום בגיל 70 אני שמחה וגאה מאוד בכל משפחתי!

הזוית האישית

רוני טורס: למדתי רבות על התקופה של קום המדינה. נהננו מהעבודה המשותפת ולדעת על העבר של סבתא ושל המדינה.

מילון

בריגדה
קבוצת חיילים יהודים מישראל שנלחמו עם הבריטים נגד הנאצים

ציטוטים

”החיים בעבר היו פשוטים, אבל מלאים בשמחה וחוויות “

הקשר הרב דורי