מאגר סיפורי מורשת

הנני בת למשפחה בת חמישה ילדים. אני הילדה השלישית. אנו שלושה בנים ושתי בנות. נולדתי בתל אביב לאבא ואמא ז"ל שהגיעו מפולין.

אביו ז"ל הגיע לארץ עם משפחתו (הוריו ועוד ארבעה אחים. אח נוסף נשאר בפולין ונרצח עם משפחתו ע"י הנאצים). אמי ז"ל עלתה לבדה במסגרת תנועת הנוער, כל משפחתה נרצחה ע"י הנאצים.

הורי הכירו בארץ התחתנו ולפרנסתם פתחו מכולת ברחוב חובבי ציון בתל אביב. המכולת פעלה בקומת קרקע בבניין בו התגוררנו. כך שהמכולת, השכנים והעבודה של הורי שזורים רבות בתקופת ילדותי. מאוחר יותר עברנו לרחוב דיזינגוף וגם שם המכולת הייתה בקומת הקרקע ואנחנו גרנו באותו בניין בקומה מעל.

התחתנתי עם יצחק ויש לנו חמישה ילדים ותשעה נכדים.

בשונה מחיי השפע החומריים שיש היום, שנות הקמת המדינה היו שנים צנועות ודלות. באותם השנים הגיעו לארץ עולים רבים ממדינות שונות . ברוב המקרים העולים שהגיעו היו חסרי כל, אם בגלל השואה או בגלל שהגיעו ממדינות שהשליטים בהם לא אפשרו את מכירת הרכוש. המדינה פחדה מהעובדה שיש מספר רב של עולים וכמות מוגבלת של מזון היה חשש  שעלולים לקרות שני דברים:

1   אנשים שיש להם כסף יוכלו לקנות מזון ומוצרים ואנשים שאין להם כסף לא יוכלו לקנות.

2   כתוצאה מכך שיש כמות מוגבלת של מזון ומוצרים המחיר שלהם יעלה.

צנע

מדיניות הקיצוב במדינת ישראל

כך נוצרה מדיניות כלכלית שהנהיגה המדינה בשנים 1949-1959 שנקראה "תקופת הצנע". בתקופה זו הגבילה המדינה את הרכישה של מזון ומוצרי צריכה, כך שכל אזרח יכול היה לקנות כמות מוגבלת של מוצרים. את המוצרים הוא יכול היה לקנות מחנות ספציפית בו הוא ומשפחתו היו רשומים. הקניות היו מתבצעות באמצעות פנקס אישי ובו תלושים שכל אזרח קיבל מהמדינה.

עם הפנקס היו נגשים למכולת בה רשומים מוסרים את התלושים וקונים את המוצרים המופיעים בפנקס. הקצבה לא הייתה זהה לכולם. הייתה קצבה לילדים, למבוגרים, ולנשים בהריון. לפי התלושים בפנקס קנו ביצים חמאה וכד'.

באמצעות ההקצבה המדינה דאגה שלא יהיו אזרחים רעבים ושיהיה סוג של שוויון ואחדות בין כולם.

כילדים היינו הרבה במכולת עם ההורים. כשגדלנו גם עזרנו להורים. אהבנו לעזור ולהיות מעורבים. מתקופת הצנע זכורים לי מאוד התלושים שקיבלנו מהתושבים תמורת המוצרים שקנו. את התלושים היינו אוספים ומדביקים בפנקסים מיוחדים. כשהפנקסים התמלאו היו הורי מקבלים כנגדם אספקה חדשה של מוצרי מזון למכירה. אחד התפקידים שלי היה לאסוף את התלושים למיין אותם לפי סוגים ולהדביק בפנקסים. את הדבק הכנתי מקמח ומים. גם האחים שלי עזרו בסידור המוצרים ובמשלוחים.

תקופת ילדותי זכורה לי כתקופה מאוד מאושרת ומסופקת, הייתי מאוד קרובה להורי ולאחיי וגם הקשרים עם שאר התושבים והשכנים באזור היו מאוד קרובים וטובים.

גדלתי עם הערכה לדברים, לאוכל לכסף ולעבודה הקשה של הורי. השפע של היום הוא לא מובן מאליו. השוויון והאחדות שהיו בין כל השכנים והילדים גרמו לנו לגדול בצורה שונה מהיום. היה מכנה משותף רחב ושוויוני , מטרות זהות ולא הייתה תחרות על בסיס דברים חומריים. הקשרים בין כולם היו הרבה יותר קרובים. אין ספק שהדברים הללו השפיעו עלי גם בהמשך חיי. כתוצאה מכך שגדלתי בתקופה כזו של הקמת המדינה "ותקופת הצנע" הבנו כבר כילדים קטנים שיש גבולות לא ניתן לבקש ולקבל כל מה שרוצים ורואים.

הזוית האישית

ציפורה: כתוצאה מכך שגדלתי בתקופה כזו של הקמת המדינה ו"תקופת הצנע". הבנו כבר כילדים קטנים שיש גבולות, שלא ניתן לבקש ולקבל כל מה שרוצים ורואים.

אריאל: למדתי מהסיפור הזה שהחיים בזמן הקמת המדינה היו חיים של עבודה קשה, הסתפקות במועט. לא היה כל השפע שאנו רגילים היום והייתה עזרה הדדית. לא הייתה אפשרות לילדים של אז לקבל את כל הדברים והחידושים של היום. אני צריך להעריך את כל הטוב שהורי נותנים לנו.