מאגר סיפורי מורשת

שמי עמי, נולדתי בקום המדינה בשנת 1948 תש"ח בארץ ישראל. הייתי האח הקטן מבין שלושה.

למדתי בבית הספר ביד אליהו ובתיכון למדתי באורט רמת גן ובימי בית הספר נהגתי להשתתף בתנועת הנוער "צופים". ביליתי חלק גדול משנות ילדותי בצופי תל אביב. מכיתה ג' הם היו חלק בלתי נפרד מחיי. פעילויות תנועת הצופים התקיימו במגדל השלום בתל אביב לאחר מכן עברתי  לשבט קהילה בשם "קהילת הצופים" במרכז תל אביב.

היה לנו מדים מיוחדים של הצופים, בצבע חאקי, יצאנו לטיולים ופעילויות רבות ברחבי הארץ ומאוד נהנתי בהם. נפגשנו בימי שלישי ושבת ועשינו פעילות צופית  הפעילויות הצופיות היו: מחנאות,שדאות וכולי. במחנאות לדוגמה למדנו לבנות אוהלים, מגדלים, טרנים ועוד.

בצופים היו לנו מסדרים בכל פגישה והיה גם את המנון הצופים איתו פתחנו כל מפגש. המסדר התקיים על הכביש, כולנו עמדנו ושרנו את ההמנון. הטיולים בצופים היו מיוחדים מאוד, מכיוון שהם היו במקומות שלא נהגו לטייל שם, כגון: במדבר יהודה, בגליל, טיילנו כמעט בכל הארץ.

אני זוכר שבאחת הפעילויות מהנח"ל יצאו לשירות בנח"ל בקיבוץ דגניה ובגלעד. מטרת הפעילויות הייתנ עבודות משק בקיבוץ. כל חברי מהתנועה הלכו לקיבוץ דגניה ואילו אני היייתי היחידי שהלך לגרעין בקיבוץ גלעד. שם פגשתי נערה שהפכה להיות אישתי ואני חי איתה באושר עד היום, יש לנו ארבעה בנות ושבעה נכדים.

אירוע זה היה מאוד משמעותי עבורי, מאחר שבגלל ההצטרפות לגרעין הקמתי משפחה לתפארת.

אני זוכר שורה מהמנון שהולכת כך: "נאמן לעמך ולארצך בכל עת לזולתך תעזור".

זהו ה"מוטו" שנשאר איתי עד היום.

"התאחדות הצופים והצופות בישראל, היא הגוף המאחד את כל ארגוני הצופים הפועלים בישראל. התאחדות הצופים והצופות בישראל מונה כ־100,000 בני־נוער, נתון ההופך אותה להתאחדות תנועת נוער הגדולה בישראל. ההתאחדות שוכנת בבית פיליפס בתל אביב. (ויקיפדיה)

הזוית האישית

יהל טפר: אני למדתי על סבא שלי המון דברים חדשים ומעניינים שלא ידעתי. אני מאחל לסבא שלי שימשיך להנות מהחיים כפי שהוא סיפר שנהנה.

סבא עמי :אני רציתי לספר שלמדתי על הבגרות של הילדים הצעירים. אני מקווה שאוכל להמשיך ולתרום לנכדיי בכל מיני עבודות במסגרת בית הספר.