מאגר סיפורי מורשת

אני ראיה גולמן, נולדתי בתאריך 26.4.1939 במוגילוב שבבלארוסיה. יש לי שני אחים, אח בכור שגדול ממני בשלוש שנים ואח קטן שקטן ממני בחמש שנים. אבא שלי היה חייט ואימא שלי הייתה עקרת בית. עבדתי כספרית במשך השנים בהן עליתי לארץ. אני זוכרת שבילדותי אהבתי לרקוד ולשחק עם החברים שלי בחוץ ומשחקי קופסא.

ההתמודדת עם המלחמה

כשהנאצים פלשו לעיר מגוריי והתחילו הפגזות, הבית שלנו נהרס ואבי נפצע קשה ברגל. אימא שלי מיד הבינה שהמצב גרוע וחייבים לברוח. הוריי אספו אותי ואת אחי והצלחנו לעלות על הקרון האחרון של הרכבת שנסע לאוזבקיסטן, מקום שאליו המלחמה עדיין לא הגיעה. אחרי עשר שעות הגענו. מצאנו בקתה קטנה אשר גרנו בה, רוב הזמן הסתובבתי עם אחי בחצר והתחברנו לילדי השכנים המוסלמים. החיים שם היו מאוד קשים לא היה מספיק אוכל. באוזבקיסטן נולד אחי הקטן. אחריי סיום המלחמה חזרנו לעיר מגוריי, לא היה לנו בית לא כסף ולא בגדים. מצאנו חדר נטוש והתחלנו לגור בתוכו.

זיכרונות מתקופת ילדותי

בבית שחיינו בו לא היו מיטות, ישנו על קרשים, בלילה עכברים רצו מעל רגלינו ובבוקר ראיתי נשיכות על רגליי. באותו חורף חליתי בדלקת ריאות קשה ואושפזתי. בתקופה הזאת הייתי כבר בת 7.

זכורה לי הפעם הראשונה שהלכתי לבית ספר, בבוקר למדתי וכשגמרתי ללמוד אמי שלחה אותי לעמוד בתור ללחם. בדירה לא היו מים זורמים אז הייתי מביאה מים מהבאר, הייתה לנו תורנות מי מביא מים מהבאר. כל היום עזרתי לאימא שלי בעבודות הבית ולמחרת בבוקר הייתי נרדמת בבית ספר מרוב עייפות.

כאשר הלכתי  לבית הספר ראיתי חיילים גרמנים אשר בנו בניינים, והסבירו לי מה קרה במלחמה וכיצד הגרמנים היו מעורבים. אחרי תקופה הכרתי חברים והחיים שלי השתפרו. התחלתי להנות מהילדות מהבגרות ומהחיים.

מאלבום התמונות

הזוית האישית

סבתא ראיה: עלו בי זיכרונות של חוויות קשות בחיי וגם זיכרונות של המשפחה והילדות שלי. שמחתי לספר את סיפור חיי לנכדתי שיעבור לדורות הבאים.

ספיר: גיליתי דברים חדשים דברים חדשים על החיים של סבתא שלי ומהתקופות הקשות בחייה. הזמן שעברנו ביחד חיזק עוד יותר את הקשר בינינו אחרי שלא ראיתי אותה תקופה ארוכה בגלל הקורונה.