מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

תקופת הילדות של סבא יעקב

סבא יעקב וארז בתכנית הקשר הרב דורי
סבא יעקב וארז כשהיה תינוק
סיפור ילדותו של סבא יעקב ואהבתו לנכדו האהוב ארז

קוראים לי יעקב, נולדתי במרוקו בשנת 1949 למשפחה ברוכת ילדים וקיבלנו חינוך בבית של אהבת המשפחה, האחים והחברים. גרנו בשכונה של יהודים ומעט ערבים. כל היהודים הלכו עם כיפות ולמעשה כולם היו אנשי אמונה לפי החינוך שהיה מקובל שם אצל היהודים. בכל יום שישי היה עובר הנוטר של השכונה ומודיע על כניסת השבת וכל החנויות היו נסגרות, כולל אלו של הערבים. מאוחר יותר כל היהודים הלכו לכיוון בתי הכנסת ותמיד ביום שישי ושבת הייתה אווירה מיוחדת הן ברחוב והן בבית.

בשנים הראשונות לחיי הלכתי לגן ילדים עד גיל המעבר לבית ספר. את היסודי למדתי בשעות הבוקר בבית ספר אליאנס – בית ספר שהוקם עוד בתקופת השלטון הצרפתי. מערך השיעורים והלימודים המשיכו להיות במתכונת של אותה תקופה והלימודים נערכו בצרפתית, כאשר בין יתר המקצועות למדנו עברית וערבית. אחרי הצהריים עברנו ללמוד בתלמוד תורה ושם למדנו קרא וכתוב בעברית, לימודי תורה, תפילות, משניות, חינוך לאהבת ארץ ישראל וציונות.

למדנו על ארץ ישראל שהיא ארץ שיש בה קדושה, ארץ של זבת חלב ודבש, המתוארת כמעבר לגן עדן בשעת הצורך, וכל שיטת הלימודים הייתה מאושרת וידועה למלך ונתיניו. בשני בתי ספר גם יחד למדנו לתת כבוד למורים שמתווים לנו את הדרך אשר תלווה אותנו כל החיים. על זאת אמר דוד המלך לאחיתופל שלימד אותו רק שני דברים: "אתה אלופי ומיודעי" (על אחת כמה וכמה למורנו). למורים בבית ספר פנינו ב"אדוני המורה" ולמורה "גברתי המורה", בתלמוד תורה רבי ולא בשמם כנהוג לומר היום בבתי הספר. כאשר הפעמון צלצל בתחילת הלימודים או אחרי ההפסקות קודם נכנסנו כל התלמידים לכיתות וישבנו בספסלים, לאחר מכן נכנס המורה וכול התלמידים נעמדנו בעמידה ישרה עד שהמורה הגיע למקומו, אומר בוקר טוב והורה לנו לשבת.

לבית ספר ולתלמוד תורה כל הילדים הגיעו לבושים עם חלוק כחול בהיר כדי שכל הילדים יהיו שווים. בגיל שתיים עשרה וחצי התחילו לחשושים על עליה לארץ והגיעו ציונים להכין אותנו לעליה. רכשנו ארגזים ענקים ומילאנו אותם בציוד ושלחנו אותם לארץ. כך עשו קבוצה גדולה של יהודים מהשכונה. ביום עזיבתנו את מרוקו, לקחנו מזוודות ועלינו לרכבת לנמל. בנמל עלינו לאנייה שלקחה אותנו לצרפת למחנה עולים, שם שהינו כחודש. באניית נוסעים, מלאה בעולים ממרוקו, עלינו מצרפת לארץ ישראל.

כשהתקרבנו לנמל חיפה כל העולים עלו ומילאו את הסיפון. מרחוק ראינו את חיפה וכולנו העולים, שכולם ידעו תפילה, בצורה ספונטנית התחלנו בשאגה לשיר את השיר של חצית ים סוף מיציאת עם ישראל ממצרים. את השיר ניתן למצוא בספרי התפילה של שחרית שבת. בילדותי לא הבנתי למה הייתה סודיות גדולה בתקופת העזיבה של מרוקו לארץ, הרי כל הקבוצה שלחה ארגזים גדולים מאוד וכל הערבים ראו אותנו עוזבים עם ארגזים ומזוודות ואת השכונות מתרוקנת. רק לאחר שהתבגרתי והכרתי את הארץ הזאת הבנתי מה הייתה מטרת הלחשושים והסודיות וממה היא נבעה.

כשסבא יעקב אוהב את ארז יותר

במוסך של סבא יעקב יש הרבה טרקטורים, צהובים ואפורים מכול הסוגים. טרקטור גדול עם כף קטנה טרקטור קטן עם כף גדולה, ויש גם טרקטורים גדולים גדולים, אפורים של הצבא. סבא יעקב הוא דוקטור של טרקטורים, כשטרקטור משתעל, הוא כבר יודע בדיוק מה הבעיה. שהטרקטור מתחמם ויש לו חום גבוה, הוא ממלא לו מים אדומים בדיוק כמו הסירופ שאימא נתנה לארז כשהוא היה קטן והחום כמו פלא, יורד מיד. סבא יעקב אוהב טרקטורים בכל הצבעים "הם כמו חברים טובים" הוא תמיד אומר. הם עוזרים לנו לבנות כבישים ובתים, לחרוש את השדות ויש כאלה שגם שומרים על חיילים.

סבא וארז

תמונה 1

בכל פעם כשארז היה מגיע לבקר את סבא יעקב, הם היו יושבים על השטיח בסלון ומשחקים באוסף טרקטורי הצעצוע, עושים קולות מוזרים של מנועים, "פררררטוקטוקפששש" ואז צוחקים וסבא היה גם מספר לארז סיפורים על טרקטורים גדולים וקטנים בכל מיני צבעים. לפעמים כשארז היה מתגעגע לסבא, הוא היה עושה כאילו הוא חולה רק כדי שאימא תיקח אותו לסבא יעקב וביחד הם יוכלו לשבת ולשחק.

סבא יעקב וארז

תמונה 2

פעם אחת, בשבת בבוקר, לארז לא הייתה סבלנות לחכות שסבא יחזור מבית הכנסת. הוא הוציא מהארון את אוסף הטרקטורים והתחיל לשחק. הוא הסיע אותם מהר, הלוך וחזור על הספות ועל הקירות, הוא החזיק אותם גם גבוה גבוה באוויר ואז, פתאום, הטרקטורים שבידו החליקו ונפלו והכפות הגדולות שלהם התפרקו ונשברו.

כשסבא חזר מבית הכנסת הוא הבחין בארז יושב בצד עצוב כשעיניו מבריקות, "איפה החיבוק שלי?!" הוא ניגש אליו בזרועות פתוחות, וכשארז פתח את ידיו סבא הבחין וכבר הבין מה קרה. "ארז, ארז" – הוא חייך, "אמנם אני אוהב את אוסף הטרקטורים שלי ועליו אני שומר, אבל אותך נכד אני אוהב הרבה יותר".

הזוית האישית

סבא יעקב השתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדו האהוב ארז, בבית ספר "קרית עמל", קריית טבעון.

מילון

אחיתופל
דמות מקראית. היה יועצו של דוד המלך, ולאחר מכן יועצו של בנו אבשלום.

ציטוטים

”אמנם אני אוהב את אוסף הטרקטורים שלי ועליו אני שומר, אבל אותך נכד אני אוהב הרבה יותר“

הקשר הרב דורי