מאגר סיפורי מורשת

שמי איתמר בקשי ואני תלמיד כיתה ו' בבית ספר פרחי המדע ברחובות. בחרתי לכתוב במסגרת תכנית הקשר הרב דורי על סבי יצחק (איציק) זילברמן.

סבי נולד בשנת 1945 בישראל. הוריו הגיעו מפוליו בשנת 1936. בחרתי לתעד חוויה שקרתה לו בשנת 1957.

סבא שלי והוריו גרו בתל אביב הצפונית, ברחוב פרידמן, סמוך לדרך נמיר ולנהר הירקון. הוא היה בתנועת הנוער המאוחדת. המדים בתנועה זו היו חולצה כחולה ושרוך אדום. הם היו נפגשים פעמיים בשבוע. סבי היה נכה מגיל 5 כתוצאה ממחלת הפוליו.

מיקום התנועה היה ברחוב ארלוזורוב פינת רחוב ארבע ארצות, קרוב לרחוב דיזינגוף. המרחק מביתו של סבי אז, עד למיקום של התנועה, היה חצי שעה הליכה. לאבא של סבי היה רכב פרטי והוריו לא הסכימו שילך ברגל עם חבריו. אביו היה מביא אותו למקום של התנועה המאוחדת. במסגרת הפעולה היו יוצאים לפעילות של א"ש לילה: מחלקים את החניכים לשתי קבוצות, כל קבוצה הייתה צריכה להסוות את עצמה ולגלות את הקבוצה היריבה. ההורים של סבי לא הרשו לו להשתתף בפעילות זו בגלל נכותו וזאת למרות רצונו ויכולתו, לכן כאשר הוא הגיע לתנועה עם אביו, הוא היה יורד לשאול את המדריך האם יש א"ש לילה בפעולה. אם המדריך היה אומר שיתקיים א"ש לילה, אז הוא היה חוזר לרכב של אביו וחוזרים הביתה. ואם הייתה פעילות רגילה, אביו היה חוזר לביתו ובא לאסוף אותו לאחר שעתיים.

פעם אחת המדריך אמר שיש פעילות רגילה ואביו נסע הביתה ואז כשהתחילה הפעולה, הקומונר האחראי על תנועת הנוער אמר שיש שינוי בתוכנית ויוצאים לא"ש לילה. המדריך הציע לסבי שיבוא לא"ש לילה ויהיה אחראי עליו. סבי סירב לכך מכיוון שידע שהוריו מאוד יכעסו, אז הוא החליט להישאר לבד. הוא חיכה שיעברו שעתיים ואביו יקח אותו. בזמן שחיכה, סבי נתקל בגדר חלודה, נפל וזיז של גדר התיל נתקע ברגלו. בן אדם שעבר שם, הרים אותו ופיסת עור מרגלו נקרעה. לאחר מכן כל המקום דימם ורק כאשר אביו הגיע, הוא לקח אותו למגן דוד אדום ברחוב מאז"ה בתל אביב, שם תפרו לסבי את הקרע.

דרך אגב, הוא גם הראה לי את הצלקת שיש לו ברגל עד היום.

הזוית האישית

איתמר: סבי בחר את הסיפור הזה כדי להראות שהוריו כל כך פחדו שיקרה לו משהו בא"ש לילה, מנעו את החוויה ממנו והבדילו אותו מיתר הילדים ובסוף, בגלל שהוא נשאר לבד, קרה לו מה שקרה. יש להניח שלא היה קורה לו כלום בא"ש לילה מכיוון שהיה לו מדריך אחראי. סבי חושב שלא היה צריך להבדיל אותו מיתר הילדים בגלל נכותו. צריך לתת גם לנכים להשתלב בחברה אפילו שזה כרוך בסיכון ואף פעם אי אפשר לדעת מאיפה תצוץ בסוף הסכנה.

החוויה שלי לשמוע את הסיפור הייתה מאוד מעניינת בשבילי מכיוון שאני אוהב להקשיב לסיפורים מהסוג הישן שקרו, למשל, לפני 64 שנים.