מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

תנועת הנוער-חדוות נעורים, חינוך לערכים, תקופה של צניעות

אהבתינו
סבתא שולמית, בת ארבע ובובתה ישנונית
תחילת החיים והמשכם

הייתי חברה בתנועת הנוער "התנועה המאוחדת". התנועה הוקמה ב-1945 כתנועת הנוער הלומד החלוצי בארץ ישראל. בקריית שלום, שכונת ילדותי, פעלו שלוש תנועות נוער: "התנועה המאוחדת", "מחנות העולים" ו"הצופים". הצטרפתי לתנועה המאוחדת כאשר הייתי בת 12.

התנועה המאוחדת נקראה כך, בגלל איחוד של חלק מחברי "מחנות העולים" עם תנועת הנוער "גורדוניה".

בשנת 1959, לאחר הצטרפותי לתנועה המאוחדת, התאחדה "התנועה המאוחדת" עם תנועת "הנוער העובד" שהוקמה ב- 1924, ומטרתה הייתה להגן על זכויותיהם של בני נוער עובדים. מאז ועד היום נקראת "תנועת הנוער העובד והלומד".

התלבושת הייתה חולצה כחולה ושרוך אדום. כך לבשנו בכל פעולה כדי ליצור תחושת שוויון. הקפדנו על לבוש צנוע. כל סממן מודרני מדי או מתגנדר כלשהו, התקבל בחברה בשלילה. למשל: לבשנו מכנסיים בצבע כחול או שחור ומי שלבש "מכנסיי תכלת" נחשב "פושטק" כלומר "פושע קטן". החולצות שרקמנו במו ידינו שימשו לנו לבוש חגיגי. היו לי חולצות רקומות בכמה וכמה צבעים, מעשי ידיי.

הבילוי בתנועת הנוער היווה חלק נכבד מחיי החברתיים ומחיי בכלל. בבתים שלנו לא הייתה טלוויזיה, לא מחשב ולא שום אמצעי טכנולוגי,  כך, בילוי הזמן הפנוי היה, בהנאה רבה, עם חברים, בתנועה וגם במשחקי רחוב (קלאס, קפיצה בחבל, משחקי כדור ועוד…). בכלל, המסגרת החברתית הייתה משמעותית ביותר בחיינו.

מקום הפעילות של התנועה נקרא "הקן". הקן שלנו היה צריף ונקרא: "קן קריית שלום". כל קבוצת גיל נקראה "עֵדה". הקבוצה שלי נקראה: "עדת צורים". את ה"רינגטון" שלנו שרקנו ליד הבית של חבר או חברה שלהם רצינו לקרוא. לכל עֵדה היה "רינגטון" משלה. השריקה שלנו הייתה עפ"י השיר "האמיני יום יבוא".

הפעילות הרשמית התקיימה בימי שלישי ושבת אחר הצהריים. כל פעולה התחילה במסדר: עמדנו בשלשות, יישרנו לימין, עמדנו דום, נוח, הקשב….הכול לפי הוראות המדריך, ממש כמו חיילים. בערבי שבת קיימנו פעילות חופשית: שרנו הרבה שירי שבת (הללויה, החמה מראש האילנות נסתלקה, לכה דודי ועוד…). לא נרתענו מ"הדתה". המושג הזה לא היה קיים. רקדנו בהתלהבות הורה והזענו בריקודי עם.

החמה מראש האילנות נסתלקה בואו ונצא לקראת שבת המלכה הנה היא יורדת הקדושה הברוכה ועמה מלאכים צבא שלום ומנוחה. בואי בואי המלכה! בואי בואי המלכה! שלום עליכם, מלאכי השלום.

כל השירים ששרנו היו שירים עבריים וכל הריקודים – ריקודי עם.  שירים לועזיים וריקודים סלוניים היו מחוץ לתחום עבורינו. זאת משום חיזוק הרגש הפטריוטי והישראליות בשנים הקרובות להקמת המדינה. הוחדרה בנו אהבת הארץ ושמחת היותנו דור ראשון לגאולה.

דוגמאות לשירי תנועת הנוער, (בולטים בהם השירים הפטריוטים, שירי מולדת, של התקופה):

חולצה כחולה

חולצה כחולה והיא עולה בלי שום ספק, על כל העדיים.

חולצה כחולה במיפעלה תמשוך ליבם של כל הפועלים.

נבנה ארצנו

נבנה ארצנו, ארץ מולדת, כי לנו, לנו ארץ זאת. נבנה ארצנו, ארץ מולדת, זה צו דמנו, זה צו הדורות. נבנה ארצנו על אף כל מחריבינו נבנה ארצנו בכח רצוננו. קץ עבדות ממארת, אש חרות בוערת, הוד תקווה מזהרת בנו יסעירו הדם, צמאי חרות, קוממיות, נצעד בעוז לקראת שחרור העם.

שירת הנוער

שירת הנוער, שיר עתידנו שיר התחדשות, בנין ועליה. מן הגולה ינהרו אחינו, ארץ מולדת קמה לתחיה.

מי זה חולל הפלא, ארץ מולדת מי זה הקים כל אלה, ארץ מולדת.

זו ידך, ידך היא הזורעת, זו ידך, ידך היא הנוטעת, כל עוד הנוער לנו במולדת, קום יקום חזון עם ישראל.

מחנה זה עניין רב תועלת

מחנה זה עניין רב תועלת שמוצאים בו הרבה מעלות וחוזרים עם קיבה מקולקלת אחרי הזלילה בלילות אחרי הזלילה בלילות

המרק טעמו כתפוח שטבלו את כולו בליזול הקפה טעמו כדג מלוח הריבה מעורבת בחול הריבה מעורבת בחול

בצבעים לרישום הם איתנו והלילה ניתן למנוחה אך יבחינו שילד ישן הוא את פניו יקשטו במשחה את פניו קשטו במשחה

התקפות בלילות נערוכה בגד גנוב, אוהל קרע, זו מצווה אם השחר בקומזיץ' נשמחה למחנה כך נשיר אהבה

פה בארץ חמדת אבות

פה בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות פה נחיה ופה ניצור, חיי זוהר חיי דרור. פה תהא השכינה שורה פה תפרח גם שפת התורה.

הרבינו במשחקי חברה כבילוי זמן מהנה, כגיבוש קבוצתי וליצירת קשרים חברתיים ואמון בין החברים. המשחקים בהם שיחקנו: כיסאות מוזיקליים, ארץ עיר, אמת או חובה ועוד…

פעולה בתנועה כללה גם דיון בנושא כלשהו. למשל: האם נכון ורצוי לקיים ממשל צבאי? זה היה ממשל שהשליטה מדינת ישראל על היישובים הערביים בשטחה בשנים 1948-1966 הממשל הורשה להחרים רכוש של ערבים, להרוס מבנים, לגרש תושבים, להפקיע אדמות ולהגביל תנועת ערבים ללא היתר.באותה תקופה זה היה רע הכרחי בשל תמיכתם של ערביי ישראל במדינות ערב וחשש מהיותם מרגלים בתוכנו מטרת הממשל הייתה הגנתית אבל מצד שני הייתה בה פגיעה בזכויות הפרט של האזרחים הערבים.

היו גם דיונים על ספרים והחלפת דיעות וויכוחים בסוגיות אידאולוגיות הרלוונטיות לאותם ימים. באמצעות דיון בנושא למדנו על היבטים שונים ומנוגדים של סוגיה זו ואחרות, למדנו לדון ולהתדיין ולכבד את דעת הזולת גם אם היא סותרת את עמדתנו.

במסגרת תנועת הנוער יצאנו להרבה טיולים, הכרנו את הארץ "דרך הרגליים" בשבילים, בטיפוסים על ההרים לאורך הנחלים, הרבה פעמים, תוך כדי התנשמות והתנשפות,עודדנו את עצמינו בשירים כמו:

"אוטו לא עוצר ב-ע-לייה".

עזרנו זה לזה בקטעים הקשים, כך תירגלנו עזרה הדדית והתחשבות בזולת. כמו כן, למדנו להתגבר על קשיים ואתגרים, ומעל לכל למדנו לאהוב את הארץ. "אהבת הארץ" היא ערך עליון בעיניי עד היום ואני מקווה שגם ילדיי ונכדיי ייספגו את הערך החשוב הזה.

זכור לי לדוגמא, הטיול במדבר יהודה, בחופשת חנוכה של כיתה ט'. צעדנו חמישה ימים במדבר המהמם והצחיח. כמות המים היתה מוגבלת והיה עלינו להצטמצם בשתייה. לנו בשקי שינה בשטח בקור מקפיא. ביום האחרון, הגענו לראשו של מעלה האיסיים, משם השקפנו על נוה המדבר, עין גדי. זאת הייתה חוויה מרגשת במיוחד, לראות מים ונוף ירוק אחרי ההליכה הממושכת ביובש הגדול. ירדנו בשביל התלול אל מפל שולמית וטבלנו במעיין. היה זה כיף גדול. חשוב לציין, שבזמנים ההם, ברמת החיים הצנועה, המשפחות שלנו לא החזיקו מכוניות פרטיות, לכן לא היו לנו טיולי שבת משפחתיים. וכך, בכל טיול התגלה לנו חבל ארץ אשר לא הכרנו קודם לכן, דבר שהגביר את עוצמת החוויה.

החֶברֶה בטיול:    

תמונה 1

ואני:

  

תמונה 2

זכור לי לטובה, גם סמינר ההדרכה שעברנו בתחילת החופש הגדול שאחרי כיתה ט' והתקיים בקיבוץ גבעת השלושה. זאת הייתה חוויה מיוחדת שהכינה אותנו להדרכה של השכבות הצעירות. בגיל 15 כבר הוסמכנו ושימשנו מדריכים לחניכים הצעירים. זו אחריות!!!

המדריכים של השכבות הבוגרות באו מן הקיבוצים, היו חדורי אמונה בצדקת דרך הקיבוץ על מנת שיוכלו לחנך בה את הדור.

את הטיולים מימנו באמצעות כספים שהרווחנו בימי עבודה בקיבוצים אליהם יצאנו בסופי שבוע ובמחנות עבודה בחופשות. עבדנו בעבודות חקלאיות בקיבוצים (האון, אשדות יעקוב, עין גב ועוד) והתמורה שימשה למימון הטיולים. לשם חיסכון, נסענו במשאיות ולא באוטובוסים שהיו יקרים יותר. במשאית היו 4 ספסלים לאורך שם ישבנו ושרנו. לא הייתה מודעות לבטיחות וחגורות בטיחות לא היו בנמצא. היום אין בנמצא משאיות מסוג זה.

בחופשות הקיץ נפשנו במחנות קיץ בחורשות במקומות שונים בארץ. המחנות היו בנושאים אידאולוגיים וחינכו לערכי התנועה.

מחנה כזה, למשל,  היה "מחנה פלמח" בהרי ירושלים שם  נשלחנו לכבוש את "גבעת הרדאר" מידי הירדנים. (פלמ"ח היה הכוח הצבאי המגוייס ששימש כצבא של המדינה היהודית שבדרך בשנים 1941 – 1948). הגבעה הזאת שמשה את הבריטים ששלטו בארץ מ 1917 עד הקמת המדינה ב 1948. זוהי נקודה אסטרטגית הצופה על הדרך החשובה לירושלים ועל ירושלים עצמה והשפלה. הבריטים נטשו את הגבעה סמוך לסיום שילטונם בארץ. הגבעה נתפסה ע"י הפלמ"ח אך הירדנים השתלטו עליה. היו נסיונות של הפלמח ושל צהל לכבוש אותה מידי הירדנים. אנחנו "שחקנו אותה" בנסיון כזה. כך קבלנו שמץ מן ההרגשה של כאילו מלחמת השחרור, ולמדנו להעריך את המאמצים האדירים של כיבוש הארץ והקמת המדינה.

בימי זיכרון לשואה ולחללי צה"ל, קיימנו טקסים. הצגנו מסכת מתאימה של שיריי זיכרון וקטעי קריאה.

באחד במאי, בו חל חג הפועלים, השתתפנו במצעדים ונשאנו בגאון דגלים אדומים שהם סמל חג. היה זה חג של  סולידריות (אחוה) בין אירגוני העובדים ונתן ביטוי למאבק למען תנאי עבודה טובים יותר. יום זה הוא אחד הסמלים של הסוציאליזם העומד בבסיסם של  ערכי התנועה.

כך נראינו בתהלוכת אחד במאי:

תמונה 3

אחד העקרונות החשובים של התנועה היה "הגשמה". הגשמת הערכים שבהם דגלה התנועה והיו חרותים על סמלה: "לעבודה, להגנה ולשלום".

תמונה 4
תמונה 5

הסיסמה הייתה: "עלה והגשם" והחניכים ענו כאיש אחד: "עלה נעלה".

האמצעי להגשמת המטרה היה הקיבוץ. קיבוץ הוא צורת התיישבות שיתופית מיוחדת לציונות ולמדינת ישראל. הקיבוץ מבוסס על ערך השיוויון בין בני אדם ושיתוף כלכלי ורעיוני. כלומר: כל אחד נותן לפי יכולתו, כל אחד מקבל לפי צרכיו. צורת חיים זאת התאימה לשנות ראשיתה של המדינה, אבל בהמשך לא החזיקה מעמד כי לא התאימה לרוח הזמן המתקדם.

הילדים גרו בבית ילדים. בשעות אחר הצהריים בילו עם ההורים ולעת ערב נפרדו מההורים וישנו במסגרת הקבוצה בבית הילדים, שם גם למדו, אכלו והתרחצו. זה נקרא "לינה משותפת" כחלק מעיקרון השיוויון הקיבוצי. שומרת הלילה הייתה אחראית על הילדים בשעות הלילה. (בשנים מאוחרות יותר הוחלפה "הלינה המשותפת" ב"לינה משפחתית").

רוב הקיבוצים ישבו לאורך גבולות המדינה והיוו מגן על העם והארץ. החינוך בתנועת הנוער דמה לחינוך בקיבוץ והיווה הכנה לחיי קיבוץ בעתיד. חונכנו והכרזנו: "אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד!" מה שעומד בבסיסו של הרעיון הקיבוצי.

בכיתה י"ב התחברו שתיים-שלוש קבוצות ממקומת שונים בארץ, לקראת גיוס לשירות צבאי במסגרת הנח"ל. (נוער חלוצי לוחם). בשלב זה מצאתי את עצמי לא מתאימה לצורת חיים זאת ועזבתי את התנועה. עזבתי פיזית, אבל הערכים שספגתי בה והחברות שרכשתי, נשארו איתי לאורך חיי ועד עצם היום הזה.

 

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.

מילון

ממשל צבאי
ממשל שהשליטה מדינת ישראל על הישובים הערביים בשטחה בשנים 1948-1966.

ציטוטים

”סיסמת התנועה "עלה והגשם" והתשובה "עלה נעלה"“

הקשר הרב דורי