תמונות מאורוגואי
סבי למד בצעירותו באורוגואי, וב- 1963 עלה לישראל
סיפור
משפחתי
הורי הגיעו לאורוגואי בסוף שנות השלושים
של המאה שעברה. אבי הגיע יחד עם אח שלו מליטא כאשר המשפחה שלו התגייסה לממן את
הנסיעה. הם היו אמורים להכין את הקרקע לבואה של כל המשפחה.
לפני שהספיקו להתבסס, פרצה מלחמת העולם השנייה וכל המשפחה נספתה בשואה. אמי הגיעה לאורוגוואי יחד עם
הוריה וארבעת האחים שלה.
הורי מרכוס ינובסקי ואמי נורה סטיין הכירו במונטווידאו, עיר הבירה של אורוגואי, והקימו משפחה. נולדו להם ארבעה ילדים,
הבוגרת הייתה בת ושמה רבקה ואחריה אני נולדתי. אני נקרא על שם סבי שנספה בשואה, ולאחר מכן נולדו עוד שני בנים – אריה ופבלו.
המשפחה גרה בעיר ליד מונטווידאו בשם לה-פס (la paz,בספרדית
זה שלום).
להורי הייתה חנות הנעלה, הלבשה
ומתנות. אבי טיפל בחנות ואמי דאגה לכל
הצרכים שלנו ושל הבית בעזרת עוזרת. גרנו בבית
שצמוד לחנות, עם שישה חדרים. בחלק האחורי של הבית הייתה חצר גדולה עם עץ גדול ולידו
באר שקלט מי גשמים. ממנו היינו לוקחים מים לניקיונות הבית ולכביסה בעזרת גלגלת
ודלי, למרות שבאורוגואי כבר אז היו מים זורמים בשפע.
מאה מטר מביתנו היה מגרש
משחקים ענק שכלל מגרש כדורסל עם טריבונות
ועוד מגרשי כדורסל וכדורעף ללא טריבונות. סביבם היה הרבה דשא ופינות משחקים לילדים קטנים שכללו נדנדות וקרוסלות.
נהגתי לבלות הרבה זמן במגרש משחקים זה ובעיקר במגרש הכדורסל שזה משחק שמאוד אהבתי
לשחק. בסה"כ הייתה לנו ילדות שמחה
ומאושרת.
סבי בבית הספר היסודי והתיכון
באורוגוואי כל בית ספר יסודי מתחיל בגן חובה שנה אחת ולאחר מכן מכיתה א' עד כיתה ו'. בעיר שגרנו ליד מונטווידאו (עיר הבירה) קרו לה-פס (שלום). הייתה לנו תלבושת אחידה שכללה חלוק לבן וסרט כחול.
לבנים היו כפתורים מקדימה ולבנות מאחור. מכיתה ז' עד י"א עוברים לתיכון. הבית ספר היסודי היה ממוקם 450 מ' מהבית והיינו הולכים אלו ברגל לבד. בית ספר תיכון לא היה בעיר שגרנו היינו צריכים לנסוע לעיר ליד. היינו נוסעים ברכבת והנסיעה הייתה נמשכת חמש דקות.
בכיתה ד' בזמן ההפסקה שיחקתי עם כמה ילדים רצנו אחד אחרי השני וילדים מכיתה ו' שיחקו עם חבל (לאסו) וניסו לתפוס ילדים שעוברים לידם. אני עברתי לידם ולא ראיתי אותם. הם זרקו את החבל לכיווני, הוא ניתפס בצוואר שלי וכמעט חנק אותי. למזלי הוא לא משך בחבל ועזב אותו כך שרק נישאר לי שפשוף עמוק. לאחר בבירור עם מנהלת בית הספר הוא הושעה לשבועיים מבית הספר.
המעבר לארץ
בשנת 1961 אבי נפטר ואמי החליטה לעלות לארץ. בחודש יולי 1963 עלינו על אוניה ברזילאית "פרינססה לאופולדינה" שהסוכנות שכרה על מנת לעלות לארץ את היהודים מארגנטינה, ברזיל ואורוגוואי. ההפלגה נמשכה שלושה שבועות וחצי עם חניות ביניים באי "לס פלמס" ובנמל נפולי באיטליה.
ב-18 לאוגוסט הגענו לנמל חיפה ומשם ישר לקיבוץ חצור. מכיוון שבחול היינו בתנועת "השומר הצעיר" השליח הפנה אותנו לקיבוץ חצור כי זה התאים לגילאים שלנו.
למדתי באולפן בקיבוץ וגרתי בבתי ילדים עם בני גילי, למדתי עם ילדי הכיתה עד פסח 1965 וסיימנו י'ב. ביולי התגייסתי לצבא לנחל המוצנח. במלחמת ששת הימים צורפתי לחטיבת צנחנים מילואים ואיתה נלחמתי בירושלים וגם במלחמת יום כיפור. בשנת 1971 התחתנתי עם דפנה עולה מארצות הברית והקמנו בית בקיבוץ חצור. נולדו לנו חמישה ילדים, שני בנים ושלושה בנות. עבדתי במפעל ליציקת לחץ "אמן" שבקיבוץ, בין השנים 1980-1982 למדתי הנדסאי תעשייה וניהול.
בשנת 2002 פרשתי מעבוד במפעל ועברתי לעבודה בהנהלת חשבונות.
מפגש של שלוש דורות: סבי, אחותו ושני אחיו עם צאצאיהם.
העשרה: יהדות אורוגואי היא אחת מקהילות היהודים בדרום אמריקה ומקום מושבה הוא באזור אורוגואי של היום…להמשך קרא כאן
אורוגואי היא מדינה קטנה בדרום אמריקה, שטחה 176000 קמ"ר פי שמונה משטחה של מדינת ישראל. בצפון גובלת עם מדינה ענקית ברזיל ממערב זורם הנהר אורוגוואי ומצידו השני ארגנטינה. בחלק הדרומי של אורוגוואי ישנו עוד נהר, נהר הכסף (Rio de la Plata) ומצדו השני שוב ארגנטינה. בחלק המזרחי של אורוגוואי ישנו האוקיאנוס האטלנטי עם חופים מדהימים ובראשם "פונטה דל אסטה" הנקודה המזרחית , עיר מדהימה ביופיה שאליה נוהרים תיירים מכל העולם. בסך הכל גרים במדינה כ- 3.5 מיליון תושבים. היא מחולקת ל-19 מחוזות ובהם מרחבים אין סופיים ללא אוכלוסיה שמנוצלים למראה של בקר וצאן.
תשע"ו, 2016
מילון
לה פסמשמעות השם "לה פס" בספרדית זה שלום
ציטוטים
”סבא וסבתא מתאימים“