תל אביב של שנות השישים אינה דומה לתל אביב של היום
נולדתי בתל אביב ואני חיה בה עד היום
סיפורי מתחיל כשאמי רחל עלתה לארץ בתור נערה צעירה בשנת 1936 מעיירה נידחת בפולין והתיישבה בחיפה. אבי אהרון עלה לארץ לפניה כילד צעיר בשנת 1924, מהעיר קליש בפולין עם הוריו וארבעת אחיותיו. הם התיישבו בתל אביב.
חייה של אמי בחיפה היו קשיים ,ללא ידיעת השפה ,ללא מקצוע. עדיין לא הייתה מדינה והשלטון היה השלטון האנגלי.
אבי ואמי נפגשו בבית קפה בחיפה ולאחר הנישואים אמי עברה להתגורר עם אבי בתל אביב. אבי עבד בשירות האנגלים, היה קניין של חנות השק"ם שהקימו. אבי היה דובר שפות ונסע הרבה למצריים לייבא סחורה עבור האנגלים.
אחותי רותי נולדה בשנת 1942 ואני לאחר חמש וחצי שנים בשנת 1948, כחודשיים לפני קום המדינה.
כשמלאו לי חצי שנה נפטר אבי ממחלת כליות ואמי נותרה עם שתי בנות קטנות וללא מקור פרנסה.
ההורים שלי רחל ואהרון ז"ל
לפי מה שסופר ודובר בבית, הזמנים היו קשיים, התקופה לאחר קום המדינה, נקראת תקופת הצנע.
המדינה הייתה צעירה ללא כסף ולכן מזון חולק לפי תלושים והרבה מצרכים כמו חמאה למשל, לא ניתן היה להשיג אלא בשוק שחור ואנשים ללא יכולת לא יכלו לרכוש את המצרכים. גם המצרכים שחולקו לפי התלושים היו באיכות ירודה.
בשנת 1950, הגיעה חלק ממשפחתה של אמי, אלו שניצלו מין השואה. ודודי אח של אמי הכיר לה את דויד שעלה גם הוא באותה אנייה . דוhד ואמי רחל נישאו לאחר הכרות קצרה. החיים היו קשיים, פרנסה לא הייתה מצויה. לאחר שש שנים נולדה אחותי הקטנה צביה.
אני חוה נולדתי עם מום מולד באגן ולאורך כל שנות ילדותי עברתי טיפולים שונים בכדי לתקן את המום אך הרופאים לא ידעו איך להתמודד עם המצב ורק בגיל תשע אושפזתי בבית חולים למשך שישה חודשיים ועברתי ארבעה ניתוחים.
הייתי ילדה רגילה וביישנית. אירוע מכונן בבית הספר היסודי היה, הצטרפותי למקהלה שהקים המורה למוזיקה. המקהלה הצליחה מאוד והיו המון הופעות ופתאום נהייתי מאוד חשובה. הייתי תקופה מסוימת חברה בתנועת הצופים ותקופה ארוכה יותר בשומר הצעיר. ברצוני לציין שכילדה שגדלה כל השנים בתל אביב וחייה בה עד היום, תל אביב של שנות השישים אינה דומה ולו במעט לתל אביב של היום.
שבט הצופים שבו הייתי חברה עמד במקום שהיום נמצאת כיכר רבין . בזמנו כל השטח היה רק חול . באזור גן העיר היה ממוקם גן החיות שלימים עבר לספארי. באזור דיזנגוף סנטר היתה שכונת צריפים שנקראה שכונת נורדיה. באזור הנמל של תל אביב היתה שכונת צריפים שנקראה שכונת מחלול. באזור טיילת תל אביב היו ממוקמים בתי קפה בכל יום שבת אחר הצהריים היו בתי הקפה מלאים באדם והקהל היה רוקד לקול התזמורת.
לאחר סיום בית הספר העממי תל נורדאו, עברתי ללמוד בתיכון ערב בגלל המצב הקשה בבית ובשעות היום עבדתי כנערה שליחה ולאחר מכן כפקידה וכל זה בגלל שרציתי לעמוד ברשות עצמי. לא התגייסתי לצבא בגלל מצבי הפיזי ולכן התחלתי מיד לעבוד כפקידה במפעל מוטורולה שם פגשתי את בעלי אברהם שבמקצועו הוא מכונאי והיה בעל מוסך.
בשנת 1972 נולדה ביתנו דנה שהיא היום רואת חשבון.
בשנת 1973 נולדה מיכל שהיא פיזיוטרפיסטית ובעלת תואר שני.
בשנת 1977 נולדה טל שעוסקת בתחום האמרגנות.
בכל השנים מאז 1977 אני עובדת בתחום הביטוח. בכל השנים האלו נשארנו תושבי תל אביב.
ברצוני לציין כי הרגעים המאושרים ביותר שאני חווה היום הם הרגעים שאני נמצאת בחיק משפחתי בנותיי, חתני ונכדי (8 במספר והתשיעי בדרך). לפני כשבועיים הינו בחופש משפחתי כולם והאושר היה גדול ואני אומרת לעצמי אל אף הקשיים שהיו בדרך הצלחתי…
המשפחה המורחבת: הורים בנות חתנים נכדים ונכדות בכותל בחגיגת בר המצווה של אביב הנכד הבכור
תשע"ה
מילון
עיירהעיר קטנה ונידחת שלא מוכרת
ציטוטים
”תל אביב של שנות השישים אינה דומה ולו במעט לתל אביב של היום.“