מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

תלמה תמרי – תהיה לנו מדינה

.יובל ונויה עם תלמה
ציור שציירה תלמה
סיפור חייה של תלמה

שמי תלמה תמרי. ראשי התיבות של השם תלמה הם: "תהיה לנו מדינה"

שם המשפחה לפני הנישואים – שליו,  בהתחלה לא הייתה שלמה עם השינוי כי אז לא היה נהוג לא להחליף את השם כשמתחתנים, אז החליפה את השם. כיום לא הייתה משנה את שם המשפחה שניתן לה לאחר הנישואים מכיוון שהיא נשאה את שם זה יותר זמן מאשר את שם המשפחה הקודם שלה.

תלמה נולדה בארץ, בקיבוץ כפר גלעדי, בתאריך 28/5/1938. תלמה היא האחות הבכורה בבית ולכן עליה נפלה האחריות הכי גדולה. היא מאוד אהבה את בית הילדים בקיבוץ, בזמן שיש ילדים אחרים שמעדיפים להיות עם ההורים שלהם בבית, תלמה נהנתה מהחוויה של מגורים עם ילדים נוספים בבית. תלמה מאוד אהבה לקרוא ספרים, ואף סיפרה כי כשהייתה ילדה, כשכולם הלכו  לישון, האור אצלה תמיד דלק עד מאוחר כי נשארה לקרוא ספרים.

אירוע משמעותי שהתרחש בילדותה של תלמה היה לאחר שמונה שנים בהן הייתה תלמה בת יחידה, נולדה אחותה יעל. זאת הייתה חוויה מאוד משמעותית עבורה, מעתה הייתה צריכה להיות אחראית ולדאוג גם לאחותה הקטנה. תלמה הוסיפה ואמרה שאמה לא רצתה שתקנא ביחס לאחותה הקטנה ולכן אמרה לה שהיא תהיה המטפלת של יעל אחותה, גם בדברים הכי קטנים.  להוציא אותה החוצה או לתת לה חום ואהבה ואפילו לא רצתה לצאת לבית ספר בכדי להיות איתה. תלמה עשתה זאת, היא עזרה לאמה עם יעל, דאגה ליעל ושמרה עליה. הקשר בין תלמה ויעל חזק מאוד עד היום למרות המרחק הרב המפריד בניהם.

עוד זיכרון של תלמה מילדותה הוא שכל בני משפחתה וגם תושבי הקיבוץ נהגו לשיר שירים. המשפחה מאוד אהבה לשיר, הם היו משפחה מאוד מוזיקלית, במיוחד תלמה ואביה, שהיו במקהלה של הקיבוץ לאחר מכן גם ענת אחותה הצטרפה. הם שרו שירים בעברית (רק בעברית) של אותה התקופה מפני שההורים של תלמה החליטו בנוסף לעוד אנשים שילדה עברייה צריכה לדבר רק עברית ולא שפה אחרת. אחד מסיפוריה של תלמה על חובת דיבור השפה העברית: כשהייתה צעירה נסעה עם אמה באוטובוס ועליו היו שלטים עם סיסמאות כמו "עברית דבר עברית",  מאחורי תלמה ואמא שלה ישבו זוג אנשים שדיברו בשפה זרה, אמא של תלמה פנתה אליהם וביקשה מהם לדבר בעברית, לאחר כמה דקות אמא של תלמה אמרה משפט בשפת הב' ואנשים הסתכלו ואמרו  שהיא מבקשת שכולם ידברו בעברית, אך היא בעצמה אינה מדברת בשפה זאת.

בילדותה תלמה הייתה יוצאת לשחק עם כיתתה כל מיני משחקי חברה שונים כגון קפיצה בחבל, קלאס, גומי, "דודס" ועוד…

זיכרונות מגן הילדים, מהיסודי ומהתיכון תלמה מספרת כי אמה הייתה הגננת שלה, ושזה לא תמיד היה הכי קל מפני שאמא שלה לא רצתה להפלות אותה משאר הילדים בגן, או להפוך אותה להכי טובה אך בכל זאת הסתדר עם המצב כראוי ונשארה בגן עם אמה.

בבית הספר היסודי לא רצתה להיכנס לכיתה א' בימים הראשונים של הלימודים. מה שעזר לה להתגבר על החששות מכיתה א' זוהי בובה שדודה שלה הכינה לה.

מהתיכון אין לה יותר מדי זיכרונות אך לתלמה הייתה שם חברה שעד היום היא חברה מאוד טובה שלה, תלמה סיפרה לנו שפעם כשהיו קטנות היא לא הייתה הכי טובה במתמטיקה וחברתה הטובה לא היית הכי טובה בלשון ולכן הם עשו את השיעורים אחת של השנייה.

תלמה מספרת כי הנוער בקיבוץ היה עובד ברוב הזמן ותורם לקיבוץ. תלמה עבדה בעיקר בגני הילדים כשהייתה נערה. כאשר הייתה בצבא היא החלה ללמוד בסמינר לגננות. בבקרים היא הייתה הולכת ללמוד בנתניה ולאחר מכן עושה את עבודתה בצבא. זה היה קשה לנהל את הזמן כך שגם תוכל ללמוד וגם תוכל להיות בצבא. נוסף על כך בלימודיה אמרו לה שאם הצבא לא יפריע ללימודים היא תוכל ללמוד וכך אמרו לה בדיוק ההפך בצבא. לבסוף את השנה הראשונה שלה היא למדה שם בנתניה. לאחר מכן היא עברה לבית ברל ששם למדה. בעלה אורי היה חבר בקיבוץ ניר אליהו שהיה מאוד קרוב לבית ברל. היא מספרת שהייתה לפעמים הולכת אליו ברגל או שטרקטור היה לוקח אותה אל קיבוץ ניר אליהו. וכאשר הייתה צריכה לחזור אורי היה לוקח אותה עם סוס ועגלה בחזרה לבית ברל. תלמה סיימה את לימודי התואר והיא מספרת שבנוסף למדה המון דברים אחרים. היא הייתה המון שנים גננת וגם מפקחת על גנים. היא מספרת שהיא נהנתה מהעבודה אך זה היה מאוד קשה מכיוון שהייתה צריכה לנסוע כל הזמן ממקום למקום כדי לפקח על גנים כמו: עוטף עזה, לכיש, ירוחם ועוד כמה ערים שונות.

אחד המנהגים במשפחתה של תלמה הוא לחגוג ביחד את ימי ההולדת של כל המשפחה. האחים ההורים החברים והנכדים כולם מתאספים לחגוג ביחד כאשר למישהו יש יום הולדת. את חג החנוכה הם חוגגים כל המשפחה המורחבת ביחד. בנוסף המון ימי הולדת מהמשפחה שלה נחגגים בתאריכים של חנוכה, כך שזה מאוד כיף לחגוג ביחד גם את יום ההולדת וגם את החג. להינות משני הדברים יחד גם.

תלמה מספרת  שאחד מהמנהגים של אמה היה שלקראת יום שישי היא הייתה מניחה פרחים על השולחן. מחליפה את מפת השולחן למפה נקייה, מתאימה ליום השבת ומכבדת אותו. מכיוון שהם לא היו חרדים או דתיים ככה הם כיבדו את השבת בדרך משלהם.

כאשר נשאלה מהם החגים האהובים עליה אמרה תלמה, פסח, מכיוון שזהו חג שכולם מתאספים, כולם ביחד. היא זוכרת עוד מימי הקיבוץ שבחג הפסח הם היו עושים סדר פסח משותף כל הקיבוץ שהיה דבר משמעותי מאוד עברה.

תלמה מספרת לנו שכאשר הייתה בת 22 היא חלתה מאוד במחלה קשה. היא מוסיפה ואומרת שזו הייתה מחלה מאוד קשה ושהיא הייתה בבית החולים כשנה שלמה עד שיצאה מכלל סכנה.

בחייה הייתה נוכחת בכל מלחמות ישראל. במלחמת העצמאות היא הייתה ילדה קטנה, לאחר מכן היו מלחמות ששת הימים ויום כיפור וכל המלחמות השונות עד היום.

כשתלמה הייתה כבר אמא לילדה בת שנתיים היא ובעלה גרו בניר אליהו שגבל עם קלקיליה. במלחמת ששת הימים פצצה נפלה על ביתם. למרות שהם היו כולם במקלטים ולא נפגעו זה היה אירוע קשה ובכלל מלחמה קשה. לפני שנגמרה המלחמה הודיעו לתושבים בקיבוץ שהצבא מתכוון לכבוש את קלקיליה. כאשר המלחמה נגמרה כולם התעניינו לראות מה קרה ורצו להסתכל על קלקיליה שנכבשה. היא מספרת שהיו המון אנשים בקיבוץ ניר אליהו שהלכו לקחת דברים וחפצים מהבתים השונים בקלקיליה. תלמה סיפרה לנו כי דבר זה השפיע עליה נורא קשה כי זה הוא דבר מאוד לא מוסרי.

תלמה מספרת שלפני קום המדינה  המצב הכלכלי היה מאוד קשה והייתה תקופת הצנע. אך היא לא חוותה זאת כי גרה בקיבוץ. היא לא ממש יודעת להסביר לנו איך היו החיים בארץ מכיוון שהיא גרה בקיבוץ וזה מאוד שונה אחד מהשני.  היא מספרת שלא היו לה הרבה אנשים בחייה אבל הם היו מאוד קרובים ומאוחדים אחד עם השני.

תלמה ובעלה היו בשליחות בארה"ב במשך שנתיים. הם היו שליחים של הסוכנות ועבדו עם נוער. מטרתם הייתה לקרב אותם לישראל. כל הנוער נשאר קרוב לישראל אך מתוך כל הקבוצות שהדריכו אחד עבר לחיות בארץ. בדרך חזרה הם באו באונייה ועצרו באירופה, שם טיילו במשך כמה ימים ואז חזרו לארץ. חוץ מהשליחות לארה"ב היא ובעלה טיילו הרבה בכל העולם ובעיקר באירופה.

העבודה של תלמה בחייה אתגרה אותה. היא נדרשה כל הזמן לנסוע ממקום למקום ולבקר בהרבה מקומות. דבר היה קשה ומאתגר מאוד. בנוסף גם התחביב של תלמה לצייר. ציור זה דבר מאוד מאתגר צריך להתרכז ובעיקר לאהוב את זה.

הייתה תקופה שתלמה ומשפחתה גרו בפתח תקווה מכיוון שאביה עבד בסוכנות והוא היה צריך להושיב את העולים ביפו. חברי כיתתה של תלמה היו בתנועה המאוחדת אך היא לא, כי גרה רחוק. יום אחד אורי (בעלה) בא לבקר את הקבוצה שלו והמורה אמר לכולם להצטלם. תלמה הייתה במקום והצטרפה לתמונה למרות שלא היה לה קשר לקבוצה זאת ועד היום יש להם תמונה עוד מן הזמן שלפני שהכירו אחד את השני ביחד. כאשר הם הכירו באמת זה היה כאשר תלמה הייתה בצבא בנתניה ואורי היה מדריך מטעם הקיבוץ של התנועה המאוחדת.

אורי ותלמה התחתנו בשנת 1958 כאשר תלמה הייתה בת 20, כשסיימה את הצבא.

כאשר תלמה הייתה בת 28 נולדה לה הילדה הראשונה. למרות שהתחתנה בגיל 20 לקחו לה 8 שנים להביא את הילדה הראשונה שלה.

בצעירותה תלמה לא רצתה לעסוק בחינוך היא רצתה ללמוד איור למרות שלא ציירה אז.

היא סיפרה לנו שחשוב מאוד ללמוד כי לימודים נותנים פתח להמון דלתות בחיים. ככל שנדע יותר כך נצליח יותר ולכן מאוד חשוב ללמוד, להיות סקרנים וכך לגלות המון דברים חדשים ומעניינים.

אחרי שתלמה יצאה לגמלאות היא ובעלה כבר גרו במיתר. היו לה כל מיני מנהגים חדשים. היא הייתה נוסעת לפחות פעם בשבוע לנכדה שלה והיו לה המון חוגים כמו ספרות, מוזיקה ותנך.

ציורים שתלמה ציירה:

תמונה 1

 

תמונה 2
מציוריה של תלמה

הזוית האישית

תלמה: שהיתה לה חוויה מאד נעימה. הבנות שראיינו אותה היו מקסימות וקשובות, והיה נעים לשתף אותן בסיפור חייה.

נויה ויובל: את האמת נהנו ללמוד על עברה של האשה המעניינת הזו.

מילון

בית הילדים
ברוב הקיבוצים, הילדים לא גדלו בבית ההורים אלא בבית משותף לילדים בו אכלו, שיחקו וישנו, ורק הלכו לבקר את ההורים מידי יום בשעות אחר הצהריים.

ציטוטים

”ככל שנדע יותר, נצליח יותר“

הקשר הרב דורי