מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר קונשטט, סבתם של עידו קונשטט (הלומד היום בכיתה ה'), של זאב (27), איתי (23), ואדוה (20), כולם תלמידי בית הספר איינשטיין לשעבר.

 

בעלי, זאב קונשטט ז"ל, היה בנם של אורה ודניאל קונשטט. במלחמת העולם השנייה נמלטו מלודג' בפולין לטשקנד עם 3 ילדים, לאחר שבנם הבכור נהרג במלחמה. זאב נולד בטשקנד בשנת 1945 ובגיל 6 עלתה משפחתו ארצה. אבי (אברהם אשכנזי), נולד בעיר פרבזה ביוון. משפחתו הייתה מבין יהודי הקהילה היהודית בפרבזה שגורשו במשאיות לאושוויץ-בירקנאו. גורשו לשם גם יהודי אתונה שכללו גם את משפחתה של אמי (זלדה צרפתי). שניהם הצליחו להימלט מעריהם, הצטרפו לפרטיזנים והיו מתוך מספר מועט של יהודי אתונה ופרבזה ששרדו את השואה. בשנת 1944 עלו ארצה ברכבת המנדטורית שהביאה אותם לראש הניקרה.

 

אני נולדתי בחיפה (1946) ולאחר שנה וחצי נולדה אחותי היחידה שרה. התגוררנו בשכונת חליסה בחיפה באחת הדירות שחולקו בשעתו ליהודים שהיו כולם עולים חדשים. שם התגוררנו כל שנות ילדותנו. משפחתו של בעלי זאב התגוררה גם היא בחליסה ושם גם היכרנו. שנינו למדנו בבית הספר העממי "צפרירים" ובגיל 16 כבר היינו חברים קרובים. זאב, על פי בקשתו, התגייס לצה"ל בגיל מוקדם יחסית (17) ובשנה לאחר מכן החלטנו שנינו להינשא. הייתה התנגדות מצד הורינו אך את נישואינו מימשנו למרות הכל (כאשר הייתי בת 17, וזאב בן 18). לימודי בבית הספר התיכון נפסקו עקב נישואינו.

 

בחודש דצמבר 1963 נולד בני משה, בני היחיד, אביהם של כל נכדי. בחודש יוני 1967 נהרג בעלי זאב ב"מלחמת ששת הימים" כשהוא בן 22 בלבד. בגיל 23 נישא בני משה לבוקי ונולדו להם 4 ילדים:  זאב, איתי, אדוה ועידו. כל נכדי, תלמידי בית ספר איינשטיין. לצערי לא זכו נכדי להכיר את סבם זאב.

 

כעובדת האוניברסיטה משנת 1971 סיימתי את לימודי הבגרות שלי והמשכתי את לימודי באוניברסיטה. עבדתי באוניברסיטה עד פרישתי 33 שנים לאחר מכן.