מאגר סיפורי מורשת

שמי נויה בורג, נולדתי בראשון לציון בשנת 2010, להוריי זהבית וגיא, יש לי אח קטן קוראים לו דן. אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי מלי אבני (ורון), ויחד אנו מתעדות את סיפור ילדותה.

סבתי, מלי, נולדה בראשון לציון בשנת 1953 לסוזן ויצחק ורון, שעלו לארץ ישראל בשנת 1949 מתורכיה.

סוזן ויצחק רון

את הילדות סבתי עברה בשיכון המזרח ולמדה בבית הספר רמז. בשנות החמישים הבתים היו קטנים ובהם שני חדרים, מטבח, שירותים ומקלחת. את המים החמים סבתא רבתא, סוזן, חיממה בדוד גדול על מנת שיהיה אפשר להתקלח, הדוד שימש גם להרתחת כביסה. האוכל בושל בפתיליה והטעמים היו טעימים. בכל יום עברו עגלות שמכרו נפט, קרח, חלב… ובמכולת מכרו כיכר לחם וגם חצי כיכר ועוד פריטים שאינן נהוגים כבר כיום. בחצר סבא רבא, יצחק, גידל תרנגולות שהטילו ביצים וכן גידל ירקות ועצי פרי.

בשלהי שנות החמישים סבתי וחבריה שיחקו בעיקר בחוץ במשחקים: מחבואים, מחניים, קלאס ,חמש אבנים, תופסת, חבל, גומי וגוגואים.  בימי שבת סבתי בילתה בגן המושבה, בגן שדרת דקלים, שם ראתה כלובים שבהם קופים, כבשים, עיזים, גדיים ובאגם היו ברבורים. בימי החורף, כשהשמש יצאה, סבתי בילתה בפרדסים וקטפה תפוזים ופירות הדר.

סבתי הלכה לתנועת הנוער צופים ברחוב גורדון, הקן נמצא גם כיום. ההליכה הרגלית משיכון המזרח עד רחוב גורדון היתה כרוכה בחוויה מעייפת. הפעילות בצופים העשירה את הידע על ארץ ישראל, הצופים השתרעו סמוך לגבעות חול. בגיל הנעורים סבתי בילתה בבתי קולנוע: נעמן, תפארת, תרצה (בית קולנוע קיצי ללא גג) ורון ששכן בשיכון המזרח. בשבתות של ימי הקיץ סבתי נסעה לים במשאיות.

סבתי הסבה את תשומת ליבי, שבשנות החמישים והשישים היתה תקופה שלגור בשכונות היה כיף: החיים היו פשוטים יותר, חברתיים יותר ובתקופה זו הסתפקו במועט.

כשסבתי עברה מילדותה לגיל הבגרות העיר ראשון לציון גדלה והתפתחה, נבנו בניינים עם קומות על מנת לאכלס יותר תושבים והבתים הקטנים אט אט נעלמו ונסללו כבישים.

הנעורים בראשון לציון

כשמלאו לסבתי 18 שנים, היא התגייסה לצה"ל ושירתה בלשכתו של סגן הרמטכ"ל האלוף ישראל טל (טליק). השירות הצבאי נתן לסבתי עוד ציון דרך לחיים בארץ ישראל בכלל ובעיר ראשון לציון בפרט.

סבתא מלי בטירונות

בתום השירות הצבאי ובסיום מלחמת יום כיפור סבתי הכירה את סבי יוסי ולהם שלושה ילדים ושישה נכדים. סבתי וסבי נוהגים לארח בשבתות ובחגים את כל בני המשפחה והשולחן תמיד עמוס במאכלים ובדברי מתיקה מעשה ידיה של סבתי. בימי שבת וחגים המשפחה המורחבת נוהגת לצאת לטיולים ברחבי הארץ. כיום סבתי וסבי פנסיונרים שקוטפים את פירות ההשקעה מילדיהם ונכדיהם.

הזוית האישית

סבתא מלי: כשנויה פנתה אלי והציעה לי להשתתף בתכנית מאד שמחתי שבחרה בי. השילוב בין המפגשים ושעת המפגש שלי עם נויה העשירו אותי בשיח ובעשייה. לקחתי אתנחתא מהמשימות היום יומיות וחזרתי לספסל הלימודים בגילי המופלג בתוספת נויה. עם כתיבת הסיפור עלו בי זיכרונות ילדות שאיני יודעת אם אי פעם הייתי מעלה על הכתב.

הנכדה נויה: המפגש עם סבתא בתחום בית הספר ריגש אותי מאד ויותר מזה, שמעתי את סיפורה של סבתי שעניין אותי. הייתי מאד רוצה שתכנית זו תמשיך בבית הספר כך שגם אחי דן ישתתף וכן נכדים נוספים של סבתי וסבי.