מאגר סיפורי מורשת

הסיפור הזה התחיל בשנות העשרים של המאה הקודמת, הוא גם האלף הקודם, עת שקארל, אבא שלי (סבא רבא של דני), החליט להצטרף לארגון הבית"רים בצ'רנוביץ. הוא היה אמנם בשנות העשרה של חייו, אבל הרגיש שהוא חלק מהעם היהודי שרוצה מדינה משלו בארץ ישראל. בשנת 1933 הוא התחתן באופן פיקטיבי, הצליח להשיג אשרת כניסה לארץ ועשה את דרכו לישראל באניה.

תעודת העלייה של אבי, קרל זינגר, 1933

האהבה לכוחות השיטור והשמירה

עם הגעתו של אבי לארץ ישראל, הוא עבד בעבודות מזדמנות במרכז הארץ, ובשנת 1936 גוייס לשירות המשטרה הבריטית בארץ ישראל שהקימה את כוח הנוטרים הראשון, והוצב במשטרת נהלל. במסגרת תפקידו היה אחראי על היישובים היהודיים בעמק יזרעאל. בכפר ברוך בסוף שנות ה-30, הכיר קרל את קטיה הררי, לימים אשתו וסבתא רבתא של דני. הם נישאו בשנת 1936. בתם הבכורה אביבה (אחותי הבכורה) נולדה בשנת 1937, ואני באתי לעולם בכפר ברוך במאי 1944.

תמונה של הוריי- קטיה וקרל זינגר, אחותי אביבה ושלי (אחי הצעיר זהר נולד מאוחר יותר)

לאחר שנולדתי עברנו לקריית עמל, עת הבריטים שלטו עדיין באזור וזכורים לי היטב המחסומים שלהם בעמק יזרעאל. הזיכרון המובהק הראשון שלי בחיים היה חגיגות היוסדה של המדינה, כשהייתי בן 4. תמונות של התרגשות, התקהלות, שירים וריקודים זכורות לי מימים אלה, כולם היו צמודים למקלט הרדיו בכל עת.

באותם ימים, מיד אחרי קום המדינה, כול אותם יהודים ששהו במחנות הפליטים בקפריסין, קיבלו אשרה להגיע לארץ, וביניהם הייתה משפחת ארצי (קוזק), משפחה קטנה, בת ארבע נפשות. המשפחה ברחה מאימת הנאצים והגיעה ברכבות ואניות מסיביר שברוסיה, ועד לימסול בקפריסין. הבריטים לא אישרו להם להגיע לארץ עד קום המדינה. משפחת ארצי כללה את ליאון וליזה (סבא רבא וסבתא רבתא של דני מצד האם) ושני ילדים- חנוך הבכור ורותי הקטנה. רותי לימים הייתה לאשתי ולסבתא של דני.

משפחת ארצי (קוזק): רותי בילדותה עם הוריה

רותי סיימה את לימודיה בתיכון אליאנס תל אביב בשנת 1963 והשתחררה מהצבא כקצינה בשנת 1966 בדרגת סגן.

תמונת מחזור של רותי ארצי, תיכון אליאנס 1963 וברכה שכתבתי לאשתי

עם הקמתה של המדינה, גוייס קרל למשטרת ישראל ולקח פיקוד על משטרת נהלל. בהמשך עבר למשטרת חיפה והיה ממקימי מחלקת הבילוש של המחוז הצפוני. בעקבות עיסוקו במשטרה, כל נושאי הביטחון והמדינה היו בבית נושאי שיחה יומיומיים, והייתי מודע אליהם מגיל צעיר. בשנת 1952 עברנו לקריית טבעון ואת בית הספר היסודי סיימתי בשנת 1958. עברתי לתיכון מקצועי בחיפה אותו סיימתי בשנת 1962. עוד באותה שנה התגייסתי לצה"ל לקורס משק"י תובלה, ושירתי כסגן קצין רכב בבה"ד 3. בתקופת שירותי בצבא, קרל יצא לגמלאות מהמשטרה והקים את חברת ש.א.ש בע"מ שהתמחתה בחקירות פרטיות, אבטחה ובלדרות מאובטחת. בשהת 1965 השתחררתי ונסעתי לעבוד במכרות תמנע על מנת לחסוך כסף אחרי הצבא.

על אהבת חיי

במאי 1966 יצאתי להפלגה על אניית השלום לארה"ב ושם פגשתי לראשונה את רותי. הייתי בארה"ב כעשרה חודשים, כי רותי חזרה אחרי חצי שנה לסעוד את אימא שלה שחלתה, ולא רציתי להישאר שם בלעדיה. חזרתי לארץ במאי בשנת 1967, ערב מלחמת ששת הימים, והשתתפתי בה במסגרת הכוחות של גדוד תותחנים ברמת הגולן. ביולי שנת 1968 רותי ואני התחתנו בחיפה בנוכחות כל המשפחה המורחבת ואורחים רבים.

אוניית השלום והספינה המשפחתית

מיד אחרי החתונה עברנו לגור בתל אביב, ובדצמבר בשנת 1970 נולדה בתנו הבכורה ליזי. בשנים אלו התרחבה פעילות החברה (ש.א.ש) לאיזור המרכז והדרום והתבססה מאוד. בועז בני נולד ביוני שנת 1973, ובאוקטובר בשנת 1973 גוייסתי בצו 8 למלחמת יום כיפור, שם הוצבתי באגד ארטילרי של פיקוד צפון. רק לאחר שישה חודשים שוחררתי ממילואים וחזרתי למשפחה ולפעילות עסקית בש.א.ש.

רותי ואני ביום חתונתנו, 1968

על אהבתי לים

במרץ שנת 1975 נולד איתי הקטן, אבא של דני, ועברנו לגור בהרצליה, קרוב מאוד למקום המגורים של דני היום. שלושת ילדינו למדו בבי"ס ברנדיס ובמערכת החינוך בהרצליה, בדיוק כמו דני והאחים שלה. בשנת 1979 קניתי יחד עם האחים שלי ספינה קטנה במרינה בתל אביב, וכך התחיל לו התחביב המשפחתי שליווה אותנו ואת אבא של דני עד היום בתור מקצוע.  בשנת 1982, גוייסתי שוב למילואים בערב מבצע שלום הגליל, והוצבתי בפלוגת הסיור של אגד ארטילרי בדרום לבנון. עצרנו את ההתקדמות שלנו רק בפרברי ביירות, והשתחררתי ממילואים לאחר כחודשיים וחצי.

בשירות הצבאי

שארית שנות ה- 80 היו של עשייה ובנייה עסקית, יחד עם הרבה חופשות משפחתיות בספינה ובהפלגות במזרח ים תיכון.  קפריסין, טורקיה ויוון הפכו לחצר האחורית שלנו, ובעוד כל האזור הזה היה בתולי לחלוטין, בילינו שם את כל הזמן הפנוי שלנו עם קומץ ספינות אחרות. בשנת 1989 אמי קטיה זינגר לבית הררי נפטרה ונקברה בבית העלמין של קריית טבעון.

בתחילת שנות ה-90 אחד אחרי השני, עזבו הילדים את הבית לצבא ולתל אביב, בין לילה הפכו מילדים של אימא ואבא לאנשים בפני עצמם. איתי הפליג איתי בכל ילדותו ולא הפסיד אף יום בספינה. בגיל 15 כבר היה לסקיפר מקצועי ועבד בתחום בתקופה שעוד לא היו כמעט אנשים בתחום. לאחר שירותו בחיל הים בשנת 1996, איתי השתחרר מהצבא ונסע להפליג מסביב לעולם לבדו. בשנת 1999 איתי חזר והקים את העסק שלו בתחום היאכטות בישראל, והפך באופן רשמי את התחביב המשפחתי למקצוע.

רותי ואני בסירה המשפחתית

על אהבתי לאוכל

במהלך השנים רותי ואני אהבנו לתבל את חוויות חיינו במאכלים מכל העולם ובעיקר בטעמים וריחות מהים ומנגלים בסגנון קפריסאי. הדייט הראשון של רותי ושלי היה כשירדנו מהאניה באיטליה ונסענו לפורטופינו, שם אכלנו ארוחת נפלאה עם לובסטרים ומאכלי ים רבים, בתקופה שעוד מעטים ידעו מה זה. אוכל תמיד היה חלק חשוב בחיינו, ורותי נהגה לבשל מטעמים כיד המלך. בימי שישי תמיד ישבו מסביב לשולחן משפחה וחברים ורותי הייתה מגישה תבשילים ומאכלים מקוריים שלה, מלווים בהרבה יין טוב.

עם חבר שלי מונוליס ומנגל קפריסאי, קפריסין.

בשנת 2002 בני בעז התחתן עם נינה אשתו, ובשנת 2003 הכיר איתי את תמר. במאי שנת 2005, איתי ותמרי הפתיעו אותנו והתחתנו בהפתעה בלאס וגאס. בר, אחיה הבכור של דני נולד בשנת 2007, ודני הנכדה החמודה שלנו נולדה בשנת 2009 ובגלל זה אנחנו פה עכשיו. בשנת 2008 אבי קרל נפטר ונקבר בחלקת המכובדים בבית העלמין בחיפה. השנים עברו ממש מהר, משפחתי גדלה, והיום אני הזינגר המבוגר ביותר בשושלת שלנו. המשפחה מונה כיום אותי ואת רותי אשתי, יש לי אח צעיר ולו יש שני ילדים, לנו יש שלושה ילדים נשואים, וחמישה נכדים- בהם דני החמודה.

תמונה משפחתית מיום הולדתי השבעים

בנימה אישית- דני זינגר (הנכדה): על אהבה ממבט ראשון

למדתי משורשי משפחתי שני דברים שמאוד משמעותיים בחיי: אהבה וים.

על אהבה

לפני המון שנים, הרבה לפני שנולדת,י היו שני אנשים – רותי ויוסי. שניהם סיימו צבא ויצאו עם החבר'ה להפלגה לארצות הברית באוניית "שלום". יוסי נסע לעבוד ורותי נסעה ללימודים. הם לא הכירו האחד את השנייה. רותי הייתה יפהפייה ויוסי התאהב בה ממבט ראשון, מהרגע שראה את רותי בפעם הראשונה. הוא אמר לה: "את עוד תהיה אשתי". יוסי לא הרפה וניסה כל הזמן למשוך את תשומת ליבה של רותי ואפילו כיוון לעברה כדור פינג פונג במהלך משחק שלו עם חברו. רק כשהגיעו לניו יורק אחרי המון חיזורים הסכימה רותי לתת ליוסי סיכוי ומאז הכל היסטוריה. מאוד מרגש אותי לראות ולשמוע סיפורי אהבה. אני מקווה שגם לי תהיה אהבה גדולה כמו של סבא וסבתא.

על הים

האהבה שלנו לים עוברת מדור לדור. בשנת 1978 סבא יוסי קנה את הסירה הראשונה שלו ששמה FOUR WINDS. אבא שלי, איתי, גדל בין הרציפים ומגיל מאוד צעיר אהב לעבוד ולנקות בסירה. אבא שלי בילה שעות רבות בסירה וראה איך בעלי הסירות האחרות מפעילים ומתקנים את הסירות. בגיל 15 אבי הוציא רישיון סקיפר (רישיון השטת סירות) והיה לאדם הצעיר ביותר בארץ שהוציא רישיון. בהמשך אבא שלי הפך את התחביב למקצוע והקים עסק בתחום היאכטות.

כבר בגיל כמה חודשים הייתי בים לראשונה. ההפלגה הגדולה והארוכה ביותר שלי הייתה בשנת 2015 היא נמשכה כל החופש הגדול וחופש סוכות. אני יודעת להפליג על אופטימיסט (סירת מפרש קטנה), קיאק, סנונית ואפילו על סירת מנוע. החלום שלי הוא להמשיך את המורשת ולהיות סקיפרית כמו אבא ,סבא, סבתא ,ודוד שלי.

תמונה של דני מגשימה חלום

הזוית האישית

יוסי: מאוד מרגש שיצרו את התכנית בה הסבתות והסבים יוכלו לראות יותר את הנכדים שלהם. זה מאוד חינוכי ומעניין, וכך כל העבר שלנו יישמר במאגר בית התפוצות, ואני מאוד אוהב לראות את הנכדה שלי כל יום שישי.

דני: אני חושבת שזה מדהים וכיף כי אני יכולה לראות יותר את סבא שלי ואני מלמדת אותו דברים בתכנית, דברים שהוא לא ידע, והוא מלמד אותי על המשפחה בתמורה. כיף לי נורא ואני מקווה שגם לסבי כיף.